המנהג הזה לבחור קרובי משפחה לתפקידים צבורים נקרא
נפוטיזם.
ציטוט מויקיפדיה :
מקור המילה ב
לטינית של
ימי הביניים בקרב ה
נצרות-הקתולית, שם שימש המונח
קרדינל-אחיין (cardinalis nepos) לציון קרדינל שקודם למשרתו על ידי
אפיפיור שהוא דודו או, בהכללה, קרוב משפחתו. פעמים רבות היו אחייני האפיפיור בניו הבלתי-חוקיים ומינוים וקידומם היה בפועל דרך להפוך את האפיפיורות למוּרשת.
נוהג זה של מינויים החל בתקופת כהונתו של
בנדיקטוס השביעי באמצע
המאה ה-14 — תקופה בה הייתה ה
אפיפיורות באביניון — ונמשך מאות שנים. במשך אותה תקופה, הפכו 15 מהקרדינלים-האחיינים לאפיפיורים ושניים הוכתרו קדושים. דעיכת הנוהג החלה בפרסום ה
בולה האפיפיורית Romanum decet pontificem של
אינוקנטיוס השנים עשר ב-
1692, שביטלה את המשרה הרשמית של קרדינל-אחיין והגבילה את האפיפיור למינוי חמישה מקרובי משפחתו למשרת קרדינל. הנוהג נותר נפוץ לכל אורך
המאה ה-18, ואחרי שהאפיפיור
פיוס השביעי (1800-1823) ביטל את המוסד בפועל, המשיך להתקיים גם לאורך
המאה ה-19."
כשהוציאו את הנפוטיזם מחוץ לחוק בחרו אנשים לתפקידים צבורים בהתאם ליכולותיהם. נוהל זה
נקרא
מריטוקרטיה
