בוקר טוב לכם, זוכרות שכתבתי לפני יומיים בערך על
מישהי שמסתובבת בפורמים ומבקשת כסף ומצרכים, נרתמתי בהצעה שעוד לא התממשה, רוצה להביא לפניכם
משהו שהגיע אלי בפייס, הצד האחר של המצוקה.
אזהרת פוסט ארוך במיוחד. עיצה שלי? כדאי לקרוא עד הסוף. במקרה הגרוע - נפרנדו.
היא נולדה בשנת 1969, שלושה חודשים לאחר שאחיה, שהיה תינוק בן 3 טבע בים. היא אפילו ...נקראה על שמו.
היא גדלה בתוך אבל, בתוך התחושה ש"חסר" ובמשך מרבית חייה היא ניסתה למלא את אותו חסר בדרכים שונות ומשונות.
בשנת 1993 היא התחתנה מתוך תקווה והבנה שאולי הפעם היא תצליח להיכנס למשבצת אותה הועידו הוריה ואולי כעת היא תזכה באהבתם
היא נישאה וילדה שתי בנות שלאחר מספר שנים יתברר שאחת מהן היא בעלת צרכים מיוחדים.
במהלך שנות נישואיה קיננה בה התחושה שהגבר איתו בחרה לחיות את חייה אינו הגבר הנכון בשבילה והיא ביקשה לסיים את נישואיה. בקשתה זו נתקלה בהתנגדות ובכעס הן מצד בעלה והן מצד משפחתה שלה. עד שנחתם הסכם גירושיה היא ספגה אלימות מילולית ופיזית מצד בעלה ונידוי משפחתי מצד הוריה.
היא חזרה לשוק העבודה לאחר מספר שנים בהן טיפחה את ביתה ואת בנותיה, ללא נסיון או הכוונה תעסוקתית.
היא לא בחלה בשום עבודה כדי להבטיח לה ולבנותיה קורת גג ומזון.
היא מצאה משרה חלקית כעובדת עירייה בתחום החינוך המיוחד שאיפשרה לה להקדיש זמן הן לבנותיה והן לפרויקטים התנדבותיים למען אוכלוסית הצרכים המיוחדים.
השנים נקפו, בנותיה בגרו ומזונותיה ירדו בשליש.
היא נכנסה למצוקה כלכלית שהביאה אותה לפת לחם. היו ימים בהם ויתרה על מנת העוף בצהריים כדי להשאיר אותה לבנותיה. היו אף ערבים מסויימים בהם נמנעה מארוחת ערב כדי שלבתה יהיה מספיק לחם כדי להכין את הכריך לבית הספר למחרת.
בשלב מסוים הא הפסיקה לערוך קניות של מזון הביתה כי כשהגיעה לקופה – הכסף שהיה בארנקה פשוט לא הספיק.
בבושת פנים היא פנתה למשרדי הרווחה שבמקום מגוריה על מנת שיסופקו לה סלי מזון כתרומה. היא לא תשכח לעולם איך נסדקה רוחה ואיך השפילה את מבטה עת הגיע סל המזון הראשון...
בתה הבכורה יצאה אף היא לעבוד כדי לעזור בפרנסת הבית אולם גם צעד זה לא אושש אותן מהשפל בו היו. החובות הצטברו, החשמל והמים נותקו מספר פעמים, נושים התדפקו על הדלת ופתרון לא נראה באופק.
היא רצתה "להרים ידיים", אולם מחוייבותה ואחריותה האימהית לבנותיה והתמיכה שקיבלה מחברותיה הניאו אותה מרצונה זה.
לילה אחד, עת שכבה במיטתה בוכה, מיואשת ושבורה לנוכח ההבנה שחסר לה כסף לשלם את דמי השכירות החודשיים - גמלה בליבה החלטה לבצע נסיון אחרון לשרוד בטרם תפנה לכיוון ארון התרופות שבמקלחת.
היא נזכרה שבארון המטבח מונחות כמה חבילות קמח וסוכר והיא החליטה לנסות ולמכור ג'חנונים מעשה ידיה.
היא פירסמה סטטוס בפייסבוק בו תיארה את מצבה וביקשה מאנשים שיקנו ממנה ג'חנון כדי לסייע בידה לצאת מהמצוקה הכלכלית. הסטטוס שלה זכה לתהודה רבה ולאלפי שיתופים וההזמנות זרמו אליה.
ליבה נמלא אושר עת הלכה לעשות קניות מזון והפעם – ללא חשש שמא תצטרך להחזיר מוצרים למקומם בעת עריכת החשבון.
השבועות נקפו, מספר ההזמנות הלך והידלדל והיא ניסתה להבין מדוע. היא ידעה שהג'חנון שלה מוצלח ובמיוחד לאור התגובות שקיבלה מאנשים שקנו ונהנו ממנו.
היא שוב מצאה את עצמה מגיעה לפת לחם...
האישה ההיא מעולם לא ביקשה רחמים ונדבות. היא אינה זקוקה לרחמים. היא זקוקה לאמפתיה ולהבנה.
האישה ההיא זו אני.
אם נגעתי בכם – כיתבו לי. אם הרעדתי בתוככם משהו – שתפו את הסטטוס הזה. ואם אתם באמת רוצים לסייע – פשוט תזמינו ממני ג'חנונים לשבת.
054-4401154.
תודה על זמנכם.
מישהי שמסתובבת בפורמים ומבקשת כסף ומצרכים, נרתמתי בהצעה שעוד לא התממשה, רוצה להביא לפניכם
משהו שהגיע אלי בפייס, הצד האחר של המצוקה.
אזהרת פוסט ארוך במיוחד. עיצה שלי? כדאי לקרוא עד הסוף. במקרה הגרוע - נפרנדו.
היא נולדה בשנת 1969, שלושה חודשים לאחר שאחיה, שהיה תינוק בן 3 טבע בים. היא אפילו ...נקראה על שמו.
היא גדלה בתוך אבל, בתוך התחושה ש"חסר" ובמשך מרבית חייה היא ניסתה למלא את אותו חסר בדרכים שונות ומשונות.
בשנת 1993 היא התחתנה מתוך תקווה והבנה שאולי הפעם היא תצליח להיכנס למשבצת אותה הועידו הוריה ואולי כעת היא תזכה באהבתם
היא נישאה וילדה שתי בנות שלאחר מספר שנים יתברר שאחת מהן היא בעלת צרכים מיוחדים.
במהלך שנות נישואיה קיננה בה התחושה שהגבר איתו בחרה לחיות את חייה אינו הגבר הנכון בשבילה והיא ביקשה לסיים את נישואיה. בקשתה זו נתקלה בהתנגדות ובכעס הן מצד בעלה והן מצד משפחתה שלה. עד שנחתם הסכם גירושיה היא ספגה אלימות מילולית ופיזית מצד בעלה ונידוי משפחתי מצד הוריה.
היא חזרה לשוק העבודה לאחר מספר שנים בהן טיפחה את ביתה ואת בנותיה, ללא נסיון או הכוונה תעסוקתית.
היא לא בחלה בשום עבודה כדי להבטיח לה ולבנותיה קורת גג ומזון.
היא מצאה משרה חלקית כעובדת עירייה בתחום החינוך המיוחד שאיפשרה לה להקדיש זמן הן לבנותיה והן לפרויקטים התנדבותיים למען אוכלוסית הצרכים המיוחדים.
השנים נקפו, בנותיה בגרו ומזונותיה ירדו בשליש.
היא נכנסה למצוקה כלכלית שהביאה אותה לפת לחם. היו ימים בהם ויתרה על מנת העוף בצהריים כדי להשאיר אותה לבנותיה. היו אף ערבים מסויימים בהם נמנעה מארוחת ערב כדי שלבתה יהיה מספיק לחם כדי להכין את הכריך לבית הספר למחרת.
בשלב מסוים הא הפסיקה לערוך קניות של מזון הביתה כי כשהגיעה לקופה – הכסף שהיה בארנקה פשוט לא הספיק.
בבושת פנים היא פנתה למשרדי הרווחה שבמקום מגוריה על מנת שיסופקו לה סלי מזון כתרומה. היא לא תשכח לעולם איך נסדקה רוחה ואיך השפילה את מבטה עת הגיע סל המזון הראשון...
בתה הבכורה יצאה אף היא לעבוד כדי לעזור בפרנסת הבית אולם גם צעד זה לא אושש אותן מהשפל בו היו. החובות הצטברו, החשמל והמים נותקו מספר פעמים, נושים התדפקו על הדלת ופתרון לא נראה באופק.
היא רצתה "להרים ידיים", אולם מחוייבותה ואחריותה האימהית לבנותיה והתמיכה שקיבלה מחברותיה הניאו אותה מרצונה זה.
לילה אחד, עת שכבה במיטתה בוכה, מיואשת ושבורה לנוכח ההבנה שחסר לה כסף לשלם את דמי השכירות החודשיים - גמלה בליבה החלטה לבצע נסיון אחרון לשרוד בטרם תפנה לכיוון ארון התרופות שבמקלחת.
היא נזכרה שבארון המטבח מונחות כמה חבילות קמח וסוכר והיא החליטה לנסות ולמכור ג'חנונים מעשה ידיה.
היא פירסמה סטטוס בפייסבוק בו תיארה את מצבה וביקשה מאנשים שיקנו ממנה ג'חנון כדי לסייע בידה לצאת מהמצוקה הכלכלית. הסטטוס שלה זכה לתהודה רבה ולאלפי שיתופים וההזמנות זרמו אליה.
ליבה נמלא אושר עת הלכה לעשות קניות מזון והפעם – ללא חשש שמא תצטרך להחזיר מוצרים למקומם בעת עריכת החשבון.
השבועות נקפו, מספר ההזמנות הלך והידלדל והיא ניסתה להבין מדוע. היא ידעה שהג'חנון שלה מוצלח ובמיוחד לאור התגובות שקיבלה מאנשים שקנו ונהנו ממנו.
היא שוב מצאה את עצמה מגיעה לפת לחם...
האישה ההיא מעולם לא ביקשה רחמים ונדבות. היא אינה זקוקה לרחמים. היא זקוקה לאמפתיה ולהבנה.
האישה ההיא זו אני.
אם נגעתי בכם – כיתבו לי. אם הרעדתי בתוככם משהו – שתפו את הסטטוס הזה. ואם אתם באמת רוצים לסייע – פשוט תזמינו ממני ג'חנונים לשבת.
054-4401154.
תודה על זמנכם.
