מגוננים לא, מעריכים? מאוד מאוד
הורים מגוננים?
לא מזמן ציינה
כאן פנטזיה נשית שהורים לילדים מטיפולים נוטים להיות מגוננים יותר (מהנחוץ?). מאז אני שואלת את עצמי איפה אנחנו עומדים בעניין, ועוד אין לי תשובות ברורות. מה דעתכם? זה נכון לגביכם?
מגוננים לא, מעריכים? מאוד מאוד
כשאני מסתכלת על הילדונת שלי אני חושבת כמה הזדמנויות היו לה לא להיות, ואיכשהו היא כן כאן איתי. מעריכה (לא, "מעריכה" זו מילה מאוד קטנה לעומת מה שאני מרגישה) כל שנייה שאני אמא שלה. מבחינת "גינון", בהתחשב בכך שהיא גם נולדה פגית אחרי הריון לא פשוט, אני חושבת שאני אמא יחסית מאוד רגועה. למשל, למוצץ שנפל, משלב מאוד מוקדם הייתי עושה "סטריליזציה" אצלי בפה. למשל, אני לוקחת בלי בושה שקיות של בגדים מיד שניה ושלישית מחברות ומשפחה, ואת היתר קונה בחנויות הכי זולות. גם חיתולים שבהתחלה הייתי קונה רק "האגיס" ו"פמפרס" כיום אצלי רק תוצרת הארץ. בגינה אני מרשה לה לטפס ולהשתולל כמה שהיא רוצה (בהשגחה צמודה כל הזמן כמובן). הולכים לרופא אחרי יומיים-שלושה של חום ולא מייד. אם ילדים של חברות קצת מצוננים אני לא אמנע ממנה להיפגש איתם. על מה אני כן היסטרית? כסא בטיחות באוטו -
תמיד חנק - ענבים וכו´ אבל זו היסטריה פרטית שלי. חיסונים - תמיד בזמן. וכל חשד לבעיה התפתחותית מופנה מייד לרופאה. (עוד היסטריה פרטית שלי).