#3
זה כבר אלבום שלישי ברצף, עם שום דבר רע. אבל זה לא מפתיע, כש ארבעת האלבומים הראשונים הם מהטובים ביותר של הלהקה... הטוב: Toys - קצב מהיר וכייפי. אולי לא מהאהובים עליי ביותר, אבל עדיין מאוד מאוד אהוב. פתיחה נפלאה לאלבום. Uncle Salty - סוג של היפך גמור מהשיר הקודם. עכשיו הקצב ירד, הנושא הפך לרציני, אפל ואף מטריד. אבל עדיין קסום ונהדר. בהחלט אחד השירים הכי Underrated של אירוסמית', ונראה לי שהפעם אחרוג ממנהגי ואוסיף: אם לא ה-. Adam's Apple - שיר כייפי נוסף. מאוד אהוב, אבל לא יותר מדי. עושה את העבודה בול כמו שצריך. Walk This Way - השירים הכייפייים נמשכים להם, אבל הפעם זה שיר שהפך לאגדה, ולכזה שאין הופעה בלעדיו. אובררייטד? אולי יש כאלו שיגידו שכן, אני לא. אציין שאת גירסת הסטודיו אני מעדיף פחות. Big Ten Inch Record - האמת שכבר אין לי ממש מה להגיד פה. שיר נוסף שעושה את העבודה כמו שצריך, ושנשמע הרבה יותר טוב בלייב מאשר בסטודיו. והמפוחית של סטיבן מחוללת פלאים. Sweet Emotion - אחד השירים שתמיד היו מהאהובים עליי ביותר. הכל בו פשוט מושלם. הפתיחה השקטה, המסתורית והמסקרנת, הגיטרות המדהימות, הקצב המעולה. מבחינתי ברור לי שזה השיר הטוב ביותר באלבום. אין הרבה שירים של אירוסמית' שמתעלים עליו. No More No More - שיר שאף פעם לא היה מהאהובים עליי, אבל לאחרונה אני מחובר אליו קצת יותר. יש בו מידה של מונוטוניות שאני לא ממש אוהב. אבל הסולו משובח, ועל זה אין עוררין. You See Me Crying - שיר נוסף שהוא לא מהאהובים עליי ביותר. לא ממש עושה לי את זה, אבל אני עדיין מעריך אבל העובדה שזו בלדה מעולה, מאוד Underrated. אם היתה לה יותר חשיפה, אני בטוח שהיא היתה זוכה לפופולריות גדולה. הלא נורא Round and Round - לא עושה לי את זה, לא מתחבר אליו, לא יודע למה. זה בכלל לא שיר גרוע, אבל לא זכור לי שאי פעם ממש אהבתי אותו. בהחלט לא מפסגת יצירותיו של בראד
