שירה החדשה
New member
הסיפור שלי (ארוך)
הסיפור שלי מתחיל לפני בערך שנתיים כשאני ובן זוגי החלטנו שהגיע הזמן. הפסקנו עם הגלולות וההריון לא איחר לבוא. חודש וחצי לאחר הגלולה האחרונה כבר היינו בהריון שהתנהג ממש "לפי הספר". בשבוע ה- 5 ראינו את העובר ובשבוע ה- 6 את הדופק. היו לי המון בחילות והקאות ואפילו התעלפות דרמטית אחת אבל זו היתה תקופה מאוד שאננה ומאושרת. לא העליתי בדעתי שמשהו יכול להשתבש. בסוף השבוע ה-12 הגענו לבדיקת שקיפות עורפית. הרופא מילמל שמשהו לא בסדר אבל אני, בשאננותי, חשבתי שהוא אומר ש"הכל בסדר". אחרי שנייה של בילבול פתאום המסר נקלט. אני זוכרת שהוא השתמש במשפט "ההריון תקין אבל העובר מת". הוא הסביר לנו שלעובר אין דופק ואני מאוד קיויתי שהוא טועה ושבאולטרהסאונד חוזר התמונה תשתנה. לפי התמונה של האולטרהסאונד הסתבר שהעובר מת כבר שבועיים קודם. אני כמובן לא הרגשתי דבר. למחרת בבוקר עברתי גרידה באחד מבתי החולים הגדולים. את הגרידה עשה לי מנהל מחלקה הנחשב לרופא בכיר ומהולל. באותו היום השתחררתי הביתה מלווה במכתב שיחרור רשלני ("לחזור לביקורת עוד 6 שבועות"), מבלי שנרשמה לי אנטיביוטיקה. הימים הראשונים עברו עלי בהסתגלות הדרגתית: באו המון חברים והביאו לי המון ממתקים ומתנות. אני וא´ שלי היינו עצובים אבל החלטנו שמייד כשנוכל ננסה פעם נוספת. החלטנו שקרתה לנו טראומה אבל שלא נתייחס אליה כאל טרגדיה ונמשיך לנסות בקרוב. ההחלטות האלה התפוגגו כמה ימים מאוחר יותר כשהתחיל אצלי חום גבוה מלווה בדימום עז. בהתחלה פניתי לרופא הקופה שנתן לי אנטיביוטיקה והסביר לי ש"דימום זה טבעי" וש"אולי יש לך שפעת". אחרי יומיים נוספים של דימום חזק (שהוריד את ההמוגלובין שלי ל- 9) פניתי אליו שוב. הפעם הוא הסביר לנו שהמנתח "שכח" ברחם שאריות הריון ושיש צורך לחזור על הניתוח. למחרת בבוקר חזרתי שוב אל אותו מנתח באותו בית חולים ועברתי גרידה נוספת. מאז עברה כבר שנה וחצי וההריון השני עדיין לא הגיע. עברתי צילום רחם והיסטרוסקופיה שהראו כי למרות הסיפור המפותל שלי אין כנראה נזקים. עברנו 6 הזרעות שעדיין לא הביאו לשום תוצאות (לבד מהיפרסטימולציה
).אולי זו הטראומה מההריון הראשון ואולי זה מזל רע. לא בטוחה שאדע אי פעם. בכל אופן אני כרגע בתחילתו של טיפול ההפרייה הראשון בתקווה שמשם תגיע ישועתינו. שירה
הסיפור שלי מתחיל לפני בערך שנתיים כשאני ובן זוגי החלטנו שהגיע הזמן. הפסקנו עם הגלולות וההריון לא איחר לבוא. חודש וחצי לאחר הגלולה האחרונה כבר היינו בהריון שהתנהג ממש "לפי הספר". בשבוע ה- 5 ראינו את העובר ובשבוע ה- 6 את הדופק. היו לי המון בחילות והקאות ואפילו התעלפות דרמטית אחת אבל זו היתה תקופה מאוד שאננה ומאושרת. לא העליתי בדעתי שמשהו יכול להשתבש. בסוף השבוע ה-12 הגענו לבדיקת שקיפות עורפית. הרופא מילמל שמשהו לא בסדר אבל אני, בשאננותי, חשבתי שהוא אומר ש"הכל בסדר". אחרי שנייה של בילבול פתאום המסר נקלט. אני זוכרת שהוא השתמש במשפט "ההריון תקין אבל העובר מת". הוא הסביר לנו שלעובר אין דופק ואני מאוד קיויתי שהוא טועה ושבאולטרהסאונד חוזר התמונה תשתנה. לפי התמונה של האולטרהסאונד הסתבר שהעובר מת כבר שבועיים קודם. אני כמובן לא הרגשתי דבר. למחרת בבוקר עברתי גרידה באחד מבתי החולים הגדולים. את הגרידה עשה לי מנהל מחלקה הנחשב לרופא בכיר ומהולל. באותו היום השתחררתי הביתה מלווה במכתב שיחרור רשלני ("לחזור לביקורת עוד 6 שבועות"), מבלי שנרשמה לי אנטיביוטיקה. הימים הראשונים עברו עלי בהסתגלות הדרגתית: באו המון חברים והביאו לי המון ממתקים ומתנות. אני וא´ שלי היינו עצובים אבל החלטנו שמייד כשנוכל ננסה פעם נוספת. החלטנו שקרתה לנו טראומה אבל שלא נתייחס אליה כאל טרגדיה ונמשיך לנסות בקרוב. ההחלטות האלה התפוגגו כמה ימים מאוחר יותר כשהתחיל אצלי חום גבוה מלווה בדימום עז. בהתחלה פניתי לרופא הקופה שנתן לי אנטיביוטיקה והסביר לי ש"דימום זה טבעי" וש"אולי יש לך שפעת". אחרי יומיים נוספים של דימום חזק (שהוריד את ההמוגלובין שלי ל- 9) פניתי אליו שוב. הפעם הוא הסביר לנו שהמנתח "שכח" ברחם שאריות הריון ושיש צורך לחזור על הניתוח. למחרת בבוקר חזרתי שוב אל אותו מנתח באותו בית חולים ועברתי גרידה נוספת. מאז עברה כבר שנה וחצי וההריון השני עדיין לא הגיע. עברתי צילום רחם והיסטרוסקופיה שהראו כי למרות הסיפור המפותל שלי אין כנראה נזקים. עברנו 6 הזרעות שעדיין לא הביאו לשום תוצאות (לבד מהיפרסטימולציה
