וידוי [ראשון ]
אני רוצה אותו. אני עוד רוצה אותו ואת הגוף שלו אני רוצה לטרוף אותו. הוא הרעל של החיים שלי. אני זוכרת לפני 3 וחצי שנים פגשתי אותו בגיל 15, והניצוץ הראשון הזה שהיה ביננו. ובגיל 17 שסוף סוף קרענו את הבגדים אחד מהשנייה. אני שונאת את הרגע שפגשתי אותו והתמכרתי אליו. הרגע שאמרתי לו כן. אני רוצה. הוא היחיד שמשגע לי את החושים ומאז התת מודע אני מחפשת רק גברים כמוהו. זבלים שאוהבים רק לזיין ולשגע את השכל. רק תת רמה. עברה שנה מאז שאמרתי לעצמי די. ועוד הוא מופיע בחיים שלי. אלוהים! אם אני אראה אותו.. אני מתארת לעצמי שאני פשוט אקח אותו לאיזה פינה חשוכה ואאנוס אותו. כמה שאני חושקת בו. לעמנו אני מוכנה להשפיל את עצמי. למענו אני מוכנה הרבה. אבל הוא כלום. זה עצוב. כמה שהוא כלום בשביל העולם שלי וכמה שהוא הרבה בשבילי. אני מדמיינת אותנו נפגשים בפסטיבל הבירה...שהוא יביט לי בעיניים זה מספיק. ואף אחד ואף אחת לעולם לא יבין. (חוץ משאר השרמוטות) הוא ממכר הזבל הזה. כמה שאני מנסה. זה לא מספיק. עברה שנה מאז שראיתי אותו! שנה שלא נגעתי בו! ועוד התאוות בשרים הזו קיימת. זה משהו מוזר שמעורבב עם אהבה ותשוקה. שאני חושבת על זה הוא בראש שלי מגיל 15 ואולי גם בלב (?) אוי לא. ואני לא יודעת איך לגרום לזה להפסק. באמת ללכת קדימה בלי להסתכל אף פעם יותר לכיוון שלו. כי הוא כלומניק. כל מי שמכיר והכיר אותו יאמר ואמר שהוא כלום. למה לעזאלזל הוא לא כלום בשבילי?! למה?! אני רוצה להמשיך הלאה בחיים. אני רוצה אהבה חדשה. אהבה אמיתית. אני רוצה מישהו שיחבק אותי בלילה.
אני רוצה אותו. אני עוד רוצה אותו ואת הגוף שלו אני רוצה לטרוף אותו. הוא הרעל של החיים שלי. אני זוכרת לפני 3 וחצי שנים פגשתי אותו בגיל 15, והניצוץ הראשון הזה שהיה ביננו. ובגיל 17 שסוף סוף קרענו את הבגדים אחד מהשנייה. אני שונאת את הרגע שפגשתי אותו והתמכרתי אליו. הרגע שאמרתי לו כן. אני רוצה. הוא היחיד שמשגע לי את החושים ומאז התת מודע אני מחפשת רק גברים כמוהו. זבלים שאוהבים רק לזיין ולשגע את השכל. רק תת רמה. עברה שנה מאז שאמרתי לעצמי די. ועוד הוא מופיע בחיים שלי. אלוהים! אם אני אראה אותו.. אני מתארת לעצמי שאני פשוט אקח אותו לאיזה פינה חשוכה ואאנוס אותו. כמה שאני חושקת בו. לעמנו אני מוכנה להשפיל את עצמי. למענו אני מוכנה הרבה. אבל הוא כלום. זה עצוב. כמה שהוא כלום בשביל העולם שלי וכמה שהוא הרבה בשבילי. אני מדמיינת אותנו נפגשים בפסטיבל הבירה...שהוא יביט לי בעיניים זה מספיק. ואף אחד ואף אחת לעולם לא יבין. (חוץ משאר השרמוטות) הוא ממכר הזבל הזה. כמה שאני מנסה. זה לא מספיק. עברה שנה מאז שראיתי אותו! שנה שלא נגעתי בו! ועוד התאוות בשרים הזו קיימת. זה משהו מוזר שמעורבב עם אהבה ותשוקה. שאני חושבת על זה הוא בראש שלי מגיל 15 ואולי גם בלב (?) אוי לא. ואני לא יודעת איך לגרום לזה להפסק. באמת ללכת קדימה בלי להסתכל אף פעם יותר לכיוון שלו. כי הוא כלומניק. כל מי שמכיר והכיר אותו יאמר ואמר שהוא כלום. למה לעזאלזל הוא לא כלום בשבילי?! למה?! אני רוצה להמשיך הלאה בחיים. אני רוצה אהבה חדשה. אהבה אמיתית. אני רוצה מישהו שיחבק אותי בלילה.