זה חוזר
הכל חוזר שוב הדיכאון שוב לא לצאת מהמיטה שוב הרגשה כללית מגעילה כל פעם זה חוזר זה אף פעם לא יעלם...אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר שכל פעם זה בא נמאס לי כבר עד שאני חוזרת להיות אני וחשובת שזהו זה עבר והצלחתי להתגבר על זה זה מכה בי שוב...
בתקופה האחרונה אני לא מסוגלת להחזיק את עצמי כמעט כל יום נגמר בבכי. הרבה געגועים לאנשים שהיו בשבילי הכל ונעלמו אנשים שכלכך חשובה לי הדעה שלהם שכלכך בא לי לשבת לשיחה איתם אני כלכך מתגעגעת אליהם אבל אני יודעת שאני לא יוכל לדבר איתם או להיפגש איתם כי הם פתחו דך חדש בחיים שלהם או שהם פשוט כבר לא בחיים...זה געגוע שאי אפשר להסביר במילים אני כל לילה שוכבת במיטה ונזכרת ברגעים שהיו לנו ביחד בשיחות שלנו בדאגה שלהם ואני לא מבינה איך אפשר ביום אחד לסיים את הכל וזהו.כלכך קשה לי עם זה הלב שלי מתפוצץ בכל פעם שאני חושבת על אחד מהאנשים האלה אני מנסה לעזור לעצמי אני כותבת "להם" מכתבים אבל הם אף פעם לא יקראו אותם וזה עוד יותר מפוצץ לי את הלב.
מאז שאני מגיעה להפוך על הפוך או לניידת של עלם הכרתי המון מתנדבים ואנשים מדהימים אחת מהן עזבה לפני משהו כמו חצי שנה היא אחת מאלה שאני כלכך מתגעגעת אליהם..מאז שהיא עזבה אני לא מוצאת את עצמי בניידת אני מגיעה אבל אני אף פעם לא מבינה למה הגעתי זה אלא אותו דבר בלעדיה...מתנדבת אחרת שנמצאת בניידת יודעת כמה קשה לי היא מנסה לעודד אותי לשבת איתי לשיחות אבל אני מרגישה שאני לא מסוגלת לדבר איתה כמו שהייתי מדברת עם המתנדבת ההיא אני מרגישה שאני לא מסוגלת לספר לה כלום כאילו משהו חוסם אותי אני מתה לשתף אותה אבל זה לא קורה ואני משתגעת אין לי עם מי לדבר אין מישהו שבאמת מכיר אותי...היא רק הייתה רואה אותי היא כבר הייתה יודעת מה עובר עליי...נשארתי לבד בלי אף אחד בתוך הדבר הזה שנקרא חיים לבד עם הדיכאון שחזר לבד עם כל הגעגועים לבד עם הבדידות ואם כל זה לא מספיק אתמול שברתי את הגמילה שלי וחזרתי לעשן אחרי שנה שלא נגעתי בכלום והיום שקמתי בבוקר לא יכולתי להסתכל על עצמי גם כי כאב לי הראש וגם כי הגעלתי את עצמי אחרי ששנה שעברה כלכך התאמצתי להפסיק נאבקתי עם עצמי לא לגעת בזה נפילה קטנה והופ מצאתי מי שייתן לעשן לא הייתי כלכך צריכה לחפש כי הוא הגיע אלי לבד ואני כמו סתומה הסכמתי לשבת איתו
הכל חוזר שוב הדיכאון שוב לא לצאת מהמיטה שוב הרגשה כללית מגעילה כל פעם זה חוזר זה אף פעם לא יעלם...אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר שכל פעם זה בא נמאס לי כבר עד שאני חוזרת להיות אני וחשובת שזהו זה עבר והצלחתי להתגבר על זה זה מכה בי שוב...
בתקופה האחרונה אני לא מסוגלת להחזיק את עצמי כמעט כל יום נגמר בבכי. הרבה געגועים לאנשים שהיו בשבילי הכל ונעלמו אנשים שכלכך חשובה לי הדעה שלהם שכלכך בא לי לשבת לשיחה איתם אני כלכך מתגעגעת אליהם אבל אני יודעת שאני לא יוכל לדבר איתם או להיפגש איתם כי הם פתחו דך חדש בחיים שלהם או שהם פשוט כבר לא בחיים...זה געגוע שאי אפשר להסביר במילים אני כל לילה שוכבת במיטה ונזכרת ברגעים שהיו לנו ביחד בשיחות שלנו בדאגה שלהם ואני לא מבינה איך אפשר ביום אחד לסיים את הכל וזהו.כלכך קשה לי עם זה הלב שלי מתפוצץ בכל פעם שאני חושבת על אחד מהאנשים האלה אני מנסה לעזור לעצמי אני כותבת "להם" מכתבים אבל הם אף פעם לא יקראו אותם וזה עוד יותר מפוצץ לי את הלב.
מאז שאני מגיעה להפוך על הפוך או לניידת של עלם הכרתי המון מתנדבים ואנשים מדהימים אחת מהן עזבה לפני משהו כמו חצי שנה היא אחת מאלה שאני כלכך מתגעגעת אליהם..מאז שהיא עזבה אני לא מוצאת את עצמי בניידת אני מגיעה אבל אני אף פעם לא מבינה למה הגעתי זה אלא אותו דבר בלעדיה...מתנדבת אחרת שנמצאת בניידת יודעת כמה קשה לי היא מנסה לעודד אותי לשבת איתי לשיחות אבל אני מרגישה שאני לא מסוגלת לדבר איתה כמו שהייתי מדברת עם המתנדבת ההיא אני מרגישה שאני לא מסוגלת לספר לה כלום כאילו משהו חוסם אותי אני מתה לשתף אותה אבל זה לא קורה ואני משתגעת אין לי עם מי לדבר אין מישהו שבאמת מכיר אותי...היא רק הייתה רואה אותי היא כבר הייתה יודעת מה עובר עליי...נשארתי לבד בלי אף אחד בתוך הדבר הזה שנקרא חיים לבד עם הדיכאון שחזר לבד עם כל הגעגועים לבד עם הבדידות ואם כל זה לא מספיק אתמול שברתי את הגמילה שלי וחזרתי לעשן אחרי שנה שלא נגעתי בכלום והיום שקמתי בבוקר לא יכולתי להסתכל על עצמי גם כי כאב לי הראש וגם כי הגעלתי את עצמי אחרי ששנה שעברה כלכך התאמצתי להפסיק נאבקתי עם עצמי לא לגעת בזה נפילה קטנה והופ מצאתי מי שייתן לעשן לא הייתי כלכך צריכה לחפש כי הוא הגיע אלי לבד ואני כמו סתומה הסכמתי לשבת איתו