יום הזכרון
- פותח הנושא נועיק
- פורסם בתאריך
dudi adler
New member
אין מילים
כל הקטע הזה של יתמות לאורך שנים
מפתח סוג התנהגות מוזר.
אני שמה על המסך את העובדה שאבא שלי מת פעם, סליחה - נהרג במלחמה, ואז מיד נחלצת להרגיע שאני בסדר, כי אסור שידאגו לי. כל הגדילה הזו עם אנשים שמסתכלים עלי במבט מסכן די חירפנה אותי, ולמדתי להסתדר כך שיפסיקו להסתכל עלי כמו על מסכנה ואומללה, שיפסיקו לרחם.
נדמה לי שזיהיתי כבר בתור ילדה קטנה, שרחמים מחלישים. לא דיברו אז על אנרגיות, לא דיברו אז על הרבה דברים (גם לא סיפרו לי שאבא שלי מת, לא ידעו איך לספר לי, אז חיכו שאבין לבד. הבנתי...) ולא ידעו מה לעשות, אז ריחמו.
אבל זה לא הוגן, הרי מה כבר אפשר לעשות חוץ מרחמים במינון כלשהו? יש הומור שחור, צחוק כואב, סיפורי אימה, ויש גם סתם סיפורים מהחיים, המשכיות של מחשבות רגילות, התעסקות ביומיום, שיחות על כוס קפה... כל אלו הכלים שלי להיות ליד המוות ולמצוא את הכוח בחיים, זה מה שאני יכולה לתת לכל מי שסביבי, לתקן קצת את החורים שהמוות פוער. לפעמים אפילו מצליח לי.
אז יאללה, ספרו סיפורים, זה הרבה יותר מעניין, לכל אחד הרי יש סיפור לשים כאן, בלי שום קשר ליום הזכרון הממלכתי שמכניס אנשים מסויימים לקופסה מסויימת, ורק הם זוכים בליטוף מרחם על הקרחת. לכולם יש ימי זיכרון שלהם, הנה המקום לכתוב. לא צריך שמישהו ימות לי במלחמה כדי לזכות במרחב תשומת הלב, כל מוות ראוי לתשומת לב.
מפתח סוג התנהגות מוזר.
אני שמה על המסך את העובדה שאבא שלי מת פעם, סליחה - נהרג במלחמה, ואז מיד נחלצת להרגיע שאני בסדר, כי אסור שידאגו לי. כל הגדילה הזו עם אנשים שמסתכלים עלי במבט מסכן די חירפנה אותי, ולמדתי להסתדר כך שיפסיקו להסתכל עלי כמו על מסכנה ואומללה, שיפסיקו לרחם.
נדמה לי שזיהיתי כבר בתור ילדה קטנה, שרחמים מחלישים. לא דיברו אז על אנרגיות, לא דיברו אז על הרבה דברים (גם לא סיפרו לי שאבא שלי מת, לא ידעו איך לספר לי, אז חיכו שאבין לבד. הבנתי...) ולא ידעו מה לעשות, אז ריחמו.
אבל זה לא הוגן, הרי מה כבר אפשר לעשות חוץ מרחמים במינון כלשהו? יש הומור שחור, צחוק כואב, סיפורי אימה, ויש גם סתם סיפורים מהחיים, המשכיות של מחשבות רגילות, התעסקות ביומיום, שיחות על כוס קפה... כל אלו הכלים שלי להיות ליד המוות ולמצוא את הכוח בחיים, זה מה שאני יכולה לתת לכל מי שסביבי, לתקן קצת את החורים שהמוות פוער. לפעמים אפילו מצליח לי.
אז יאללה, ספרו סיפורים, זה הרבה יותר מעניין, לכל אחד הרי יש סיפור לשים כאן, בלי שום קשר ליום הזכרון הממלכתי שמכניס אנשים מסויימים לקופסה מסויימת, ורק הם זוכים בליטוף מרחם על הקרחת. לכולם יש ימי זיכרון שלהם, הנה המקום לכתוב. לא צריך שמישהו ימות לי במלחמה כדי לזכות במרחב תשומת הלב, כל מוות ראוי לתשומת לב.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.