משפחה מתפרקת - ילדים בוגרים.

[turkiz]

משפחה מתפרקת - ילדים בוגרים.

למנהל הפורום - לפסיכולוג. אתמול בערב הוטלה פצצה מרעישה וכואבת. המשפחה מתפרקת לא ניתן להציל יותר את המצב. הספינה טובעת. הקברניט איבד שליטה על הספינה. היתה שתיקה ודממה וכולם התכנסו בתוך עצמם והתחפרו במחילות שלהם. שאלתי האם יש טעם לנסות להציל ספינה שטובעת.? ואם כן, אודה לך אם אקבל טיפים בכדי לנסות להציל את הטובעים. מצפה לתשובה - turkiz. נ.ב. האם יש בכלל טעם לנסות?

 

[גרא,]

משפחה מתפרקת

turkiz , פנייתך נוגעת ללב וזועקת ממש.אין ספק,קרה ארוע טראומטי,ובעקבותיו,תחושה של כאוס והתפרקות טוטאלית,כאשר כל אחד מסתגר לתוך עצמו,ומתחפר לתוך כאבו. תמיד דרוש מרווח של זמן כדי להכיל ולעכל את כל הסיטואציה ותגובה מיידית אינה רצויה. כדי להבין אם עדיין אפשר להציל משהוא מספינת משפחתך הטובעת,חשוב לשניכם,לך ולבעלך לדעת אם אחרי,ולמרות הכל אתם אוהבים זה את זו.אם עדיין פועמים רגשות אהבה אצלכם זהו קרש ההצלה שעליו אפשר לצוף,להנצל ולהגיע לחוף מבטחים.אחרי כמה ימי שתיקה,התנתקות זה מזו,חפשי את,אולי שניכם דמות שאתם סומכים ומאמינים בה.נסו להידבר יחדיו ואם זה לא הולך כדאי לחשוב ללכת ליועץ נישואין שידבר עם שניכם וינסה לגשר בינכם.תמיד כמובן אפשר לשוחח עם פסיכולוג שמתמחה בטיפול משפחתי.יתכן שיגיע למסקנה שאין עוד טעם לאחות את הקרע ואז יוכל לעזור לך להתמודד עם רגשותייך. גרא

 

[turkiz]

גרא - תודה על ההתיחסות.

גרא שלום רב! ראשית רוצה אני להודות לך על התייחסותך הרצינית לפנייתי אלייך.קראתי כל מילה שכתבת וברצוני להתייחס לדברייך. אתה מייעץ לנו לבדוק האם קיימים עדיין רגשות ביניינו כזוג ולפי תחושותיי כלפי בן זוגי אני חשה שעדיין יש ניצוצות ומבחינתי אני יכולה בהחלט להעיד שאני עדיין אוהבת אותו ולא רוצה להתנתק ממנו. בעלי אדם מקסים וטוב לב אך יחד עם זאת הוא טיפוס מאד ביקורתי אך יחד עם זאת לי אישית יש עדיין הרבה מאד רגשות כלפיו למרות שהוא טוען כי הוא אינו מאמין באהבה ובטוח שזהו רק הרגל. דבר נוסף - יש לנו כבר ניסיון בהיוועצות עם יועץ לענייני נישואים אך זה לא תרם לנו בעבר לשיפור משמעותי מאחר ובעלי הוא טיפוס שאינו סומך על אף אחד ומאמין אך ורק בדרכו הוא. קשה מאד לייעץ לו כי תמיד יש לו תשובות כנגד והוא יגרום לכל אחד אחר להאמין ביכולתו ובצידקתו הבלעדית ואין לחלוק על דבריו. לכן הגענו למבוי סתום הפסקנו את הטיפול והמשכנו בדרכו שלו. היום יש לנו ילדים בוגרים עמצאיים אך מאד תלותיים בנו אשר חושבים כי הם יכולים לחיות איתנו מבלי להתחשב בצרכינו אנו. הילדים טוענים שהריחוק שלהם מאיתנו נגרם עקב הוויכוחים ביני לבין בעלי ואף הם נותנים לנו תחושה של ריחוק וניכור מאיתנו. ולכן עולה במחשבתי כל הזמן השאלה : מדוע בעצם הם עדיין גרים איתנו ודיי תלותיים בנו למרות שהם בגילאים כאלו שישנם הרבה מאד ילדים שכבר מזמן למדו להסתדר בכוחות עצמם. ילדינו הם בגילאים 22,24,ו-27. לפי ענייות דעתי בעלי היום נמצא בתקופה של משבר ועייפות מהמצב שנוצר בבית מאחר והוא המפרנס היחיד והוא כבר אינו נושא בנטל ולכן במקום לפנות לילדים ולבקש מהם סיוע הוא בוחר בפתרון הקיצוני של פירוק המשפחה. אני מאד ממורמרת וכעוסה על הילדים שלנו אשר אינם מבינים את המצב שנוצר ואפילו אינם נוקפים אצבע כדי לגלות הבנה כלפיי המצב שנוצר אלא מעדיפים להסתובב עם תחושות לא מוצדקות כפי שאמר לי אחד הילדים ``אנחנו בסדר גמור`` הם אפילו לא מעלים על דעתם {למרות ששוחחתי עמם עשרות פעמים} שהם אכן מהווים כן צד בפירוק המשפחה ולכן הם גם לא מוכנים לעשות שום צעד כדי לגשר ולפשר בין הצדדים. איני רואה בשלב זה כל אור בקצה המנהרה והסוף כנראה מוחלט. שוב תודה על דברייך ובמידה ויהיו לי עידכונים או שאלות נוספות אשמח להיוועץ בך שנית. turkiz.