נזכרתי בכמה סיפורים שעוד לא סיפרתי פה
מדי פעם אני קוראת וכותבת פה. הפורום די מת כך שהחלטתי לרשום. ברוסיה לפני 30 שנה כשאמא שלי הייתה צעירה. שלחו אותה בתקופת האונ' כמו ששלחו אז את כולם, לעבוד בשדה בתקופת הקיץ ולקטוף תפוחי אדמה, כי לא היה מי שיעשה את זה
מדינה סתומה. הם חיו כמעט בקרוון מה שנקרה- בניינים רעועים בכפר ומסביב שדות. ועוד יותר מסביב יערות. תנאים קשים. השירותים בשדה היה קצת רחוק בסוף השדה ומסביב יער. יום אחד אחרי יום קשה של קטיף אמא שלי הלכה עם חברה שלה לשירותים. היה כבר חושך. אמא שלי הלכה ללוות אותה נדמה לי, כי ההיא לא רצתה ללכת לשם לבד בחושך. אמא שלי אמרה שהיא מלכתחילה בכלל לא פחדה, אפילו לא מהחושך. אז החברה עושה את מה שהיא עושה בשירותים ואמא מחכה בחוץ. מסתכלת בינתיים על הנוף מסביב. על הקיר- והופ! על הקיר יש צל ענק בגובה של 2 מטר בדמות של אשה עם כובע בסגנון מיושן שכולל נוצה! שמלה והכול! והצל עומד ולא זז! כדי להבהיר- למרות שהיה חושך היה שם פנס ליד השירותים והיא ראתה מצוין ובבירור. החברה יוצאת ואמא לחלוטין רגועה אומרת לה- תסתכלי על זה. מה זה? החברה הסתכלה- קפאה מפחד! וברחה משם כמו משוגעת. יום למחרת אמא באה לשם- ואין צל!
מדי פעם אני קוראת וכותבת פה. הפורום די מת כך שהחלטתי לרשום. ברוסיה לפני 30 שנה כשאמא שלי הייתה צעירה. שלחו אותה בתקופת האונ' כמו ששלחו אז את כולם, לעבוד בשדה בתקופת הקיץ ולקטוף תפוחי אדמה, כי לא היה מי שיעשה את זה
