יעל של נטע וניר
New member
סיפור אופטימי לכל המעוניינות
ההסטוריה שלי מתחילה לפני כ-5 שנים, עם שתי הפלות מאוחרות, הראשונה בשבוע 18 והשניה בשבוע 23, עקב אי ספיקה צווארית ולמרות תפר צווארי. על תחושת הצער והאובדן אני לא צריכה לספר לאף אחת מכן, ואם לא די בכך חויתי לאחר מכן עוד מספר הפלות "קטנות", ובהמשך 3 שנים של אי הצלחה להכנס להריון. נסיונות חוזרים ונשנים, הזרעות, השבחות ואף 4 טיפולי IVF אשר לא העלו דבר. מבחינתי הכל היה אבוד וחסר טעם. התחלנו לפעול במישור של אימוץ בין ארצי, ולמעשה כמעט ואמרנו נואש. החלטנו לנסות הפריה חוץ גופית חמישית ואחרונה, נוכח השוק המוחלט בו היה הגוף לאחר כל טיפולי הפריון על כל הכרוך בהם. הפעם הוחזרו 3 עוברים, בני 8 תאים, אשר נוצרו שלושתם בתהליך מיקרומניפולציה (ליתר בטחון...) . וראה זה פלא - ביום ה-12 לאחר ההחזרה הסתבר שבניגוד לכל הציפיות הבטא היה 325. זמן קצר לאחר מכן הסתבר שכל 3 העוברים נקלטו. אם בכך היה מסתיים העניין, ניחא, אבל בגלל ההסטוריה המפוארת שלי עם הפלות, ובגלל מזל ביש לכל אורך ההריון, זכיתי לחוות במהלכו את כל הצרות והסיבוכים האפשריים. זה התחיל בשבוע 12 עם תפירה צווארית "משופרת" (מסוג שירודקר), סקירה מוקדמת שהעלתה חשד לעובר חסר עורק טבורי אחד, דילול משלושה עוברים לשניהם (לאחר אינסוף התלבטויות האם לדלל לאחד או לשניים, נוכח הזכרונות אודות חולשתו של הצוואר), התלבטויות קשות האם לבצע דיקור מי שפיר (לבסוף ויתרנו על הסיכון הנוסף הזה), סקירה שניה בה נמצא העורק הטבורי החסר ואינסוף ביקורות ובדיקות צוואר מידי שבוע. בקיצור- המון פחדים, המון לחץ. מיותר לציין שמהרגע הראשון להריון הייתי במנוחה מוחלטת, חל"ת מהעבודה, מהבית, מהחברים ומכל העולם! סחבנו "בשקט" עד שבוע 22 ואז החלו הצירים. אומנם שבו והרגיעו אותי שבהריון תאומים זה צפוי, אבל הידיעה שכל ציר כזה משמעו לחץ על הצוואר ועל התפר הלחיצה מאד. כעבור 3 שבועות הופיעה סכרת הריונית (זה עוד לא היה לי...), והצירים התגברו. הובלתי אחר כבוד לאישפוז במחלקה להריון בסיכון גבוה, בידיעה ברורה שאני שם עד הסוף, ומתוך תקוה שסוף זה יתאחר להגיע כמה שיותר. עם הגעתי לשם הייתי "הצעירה" ביותר שם (מבחינת גיל הריון). כל אחת שם בשבוע 33-34 נראתה לי כמו מי שיכולה להיות האשה הרגועה ביותר בעולם... חיברו אותי למגנזיום נגד הצירים (אושר גדול...), ללחם קל ודל קלוריות + אינסולין נגד הסכרת. 5 וחצי שבועות הייתי שם עד שהצירים קצת נרגעו, ובניגוד לרצוני החליטו הרופאים לשלוח אותי הביתה. זכיתי לחגוג את ראש השנה במיטה בבית, וכעבור כ-10 ימים הובהלתי שנית לבית החולים (אפילו לאותה מיטה...) בגלל הפרשי משקל בין העוברים וחוסר תנועתיות של העוברית במוניטור. עכשיו כבר הייתי בשבוע 31 אבל הלחץ לא נרגע במאומה. שבועיים הצלחתי לסחוב, ואז התחיל לעלות לחץ הדם (רעלת...). הפער בין משקלי שני העוברים גדל, והרופאים החליטו שלא לחכות עוד. לפחות לא התווכחו איתי על כך שרציתי ללדת בניתוח... נותחתי לאחר 34 שבועות מלאים של הריון (השג גדול לכל הדעות. אפילו הציעו לי להשאיר את התפר הגיבור לפעם הבאה...). בקעו מקליפתם 2 גוזלים מ-ד-ה-י-מ-י-ם. הוא והיא, סביב 2 ק"ג כל אחד, עם הפרש לא משמעותי ביניהם. אני מספרת את כל הסיפור הארוך הזה מתוך תקוה שתוכלו לשאוב ממנו כוחות להמשיך בדרך. הדרך ארוכה ומתישה,מלאת עליות ועוד יותר מורדות,אבל התוצאה שווה הכל!!!!!!!!!!! היום נטע וניר בני 4 חודשים ואין גבול לאושר......... אני מאחלת לכל אחת מכן הצלחה גדולה גדולה ומקוה שכולכן תגשימו את חלומכן.{גם אימוץ נראתה לנו דרך להגשמת המטרה} החכמה היא למצוא "פיצויים קטנים" לאורך הדרך! נשיקות.יעל
ההסטוריה שלי מתחילה לפני כ-5 שנים, עם שתי הפלות מאוחרות, הראשונה בשבוע 18 והשניה בשבוע 23, עקב אי ספיקה צווארית ולמרות תפר צווארי. על תחושת הצער והאובדן אני לא צריכה לספר לאף אחת מכן, ואם לא די בכך חויתי לאחר מכן עוד מספר הפלות "קטנות", ובהמשך 3 שנים של אי הצלחה להכנס להריון. נסיונות חוזרים ונשנים, הזרעות, השבחות ואף 4 טיפולי IVF אשר לא העלו דבר. מבחינתי הכל היה אבוד וחסר טעם. התחלנו לפעול במישור של אימוץ בין ארצי, ולמעשה כמעט ואמרנו נואש. החלטנו לנסות הפריה חוץ גופית חמישית ואחרונה, נוכח השוק המוחלט בו היה הגוף לאחר כל טיפולי הפריון על כל הכרוך בהם. הפעם הוחזרו 3 עוברים, בני 8 תאים, אשר נוצרו שלושתם בתהליך מיקרומניפולציה (ליתר בטחון...) . וראה זה פלא - ביום ה-12 לאחר ההחזרה הסתבר שבניגוד לכל הציפיות הבטא היה 325. זמן קצר לאחר מכן הסתבר שכל 3 העוברים נקלטו. אם בכך היה מסתיים העניין, ניחא, אבל בגלל ההסטוריה המפוארת שלי עם הפלות, ובגלל מזל ביש לכל אורך ההריון, זכיתי לחוות במהלכו את כל הצרות והסיבוכים האפשריים. זה התחיל בשבוע 12 עם תפירה צווארית "משופרת" (מסוג שירודקר), סקירה מוקדמת שהעלתה חשד לעובר חסר עורק טבורי אחד, דילול משלושה עוברים לשניהם (לאחר אינסוף התלבטויות האם לדלל לאחד או לשניים, נוכח הזכרונות אודות חולשתו של הצוואר), התלבטויות קשות האם לבצע דיקור מי שפיר (לבסוף ויתרנו על הסיכון הנוסף הזה), סקירה שניה בה נמצא העורק הטבורי החסר ואינסוף ביקורות ובדיקות צוואר מידי שבוע. בקיצור- המון פחדים, המון לחץ. מיותר לציין שמהרגע הראשון להריון הייתי במנוחה מוחלטת, חל"ת מהעבודה, מהבית, מהחברים ומכל העולם! סחבנו "בשקט" עד שבוע 22 ואז החלו הצירים. אומנם שבו והרגיעו אותי שבהריון תאומים זה צפוי, אבל הידיעה שכל ציר כזה משמעו לחץ על הצוואר ועל התפר הלחיצה מאד. כעבור 3 שבועות הופיעה סכרת הריונית (זה עוד לא היה לי...), והצירים התגברו. הובלתי אחר כבוד לאישפוז במחלקה להריון בסיכון גבוה, בידיעה ברורה שאני שם עד הסוף, ומתוך תקוה שסוף זה יתאחר להגיע כמה שיותר. עם הגעתי לשם הייתי "הצעירה" ביותר שם (מבחינת גיל הריון). כל אחת שם בשבוע 33-34 נראתה לי כמו מי שיכולה להיות האשה הרגועה ביותר בעולם... חיברו אותי למגנזיום נגד הצירים (אושר גדול...), ללחם קל ודל קלוריות + אינסולין נגד הסכרת. 5 וחצי שבועות הייתי שם עד שהצירים קצת נרגעו, ובניגוד לרצוני החליטו הרופאים לשלוח אותי הביתה. זכיתי לחגוג את ראש השנה במיטה בבית, וכעבור כ-10 ימים הובהלתי שנית לבית החולים (אפילו לאותה מיטה...) בגלל הפרשי משקל בין העוברים וחוסר תנועתיות של העוברית במוניטור. עכשיו כבר הייתי בשבוע 31 אבל הלחץ לא נרגע במאומה. שבועיים הצלחתי לסחוב, ואז התחיל לעלות לחץ הדם (רעלת...). הפער בין משקלי שני העוברים גדל, והרופאים החליטו שלא לחכות עוד. לפחות לא התווכחו איתי על כך שרציתי ללדת בניתוח... נותחתי לאחר 34 שבועות מלאים של הריון (השג גדול לכל הדעות. אפילו הציעו לי להשאיר את התפר הגיבור לפעם הבאה...). בקעו מקליפתם 2 גוזלים מ-ד-ה-י-מ-י-ם. הוא והיא, סביב 2 ק"ג כל אחד, עם הפרש לא משמעותי ביניהם. אני מספרת את כל הסיפור הארוך הזה מתוך תקוה שתוכלו לשאוב ממנו כוחות להמשיך בדרך. הדרך ארוכה ומתישה,מלאת עליות ועוד יותר מורדות,אבל התוצאה שווה הכל!!!!!!!!!!! היום נטע וניר בני 4 חודשים ואין גבול לאושר......... אני מאחלת לכל אחת מכן הצלחה גדולה גדולה ומקוה שכולכן תגשימו את חלומכן.{גם אימוץ נראתה לנו דרך להגשמת המטרה} החכמה היא למצוא "פיצויים קטנים" לאורך הדרך! נשיקות.יעל
