פתיחת מסעדות

[Harrington]

מישהו מכריח אותך לאכול במסעדה בתשעה באב? לא! אז מה אכפת לך?

אין לזה כמובן כל קשר. אפשר לגמרי להתעצב על פתיחת בתי עינוגים גם מבלי להיחשף לאקדח שמכריח אותי להיכנס אליהם.

יהדות, כמו כל דת, היא עניין פרטי. כמו שלא עניינו של אף אחד מה דתך או במה את מאמינה, כך לא עניינך דתם של אחרים או במה הם מאמינים.

אז זהו שלא. לא במדינת ישראל. לא במדינת העם היהודי, במדינת היהודים. היהדות כאן, אולי בשונה מקנדה, היא עניין לאומי. ממש לא רק עניין פרטי. בהתאם לכך יש כאן התנהגויות לאומיות שונות המעידות על כך, כהשלכה מעובדות אלו.

 

[אבי בן 1231]

אין לזה כמובן כל קשר. אפשר לגמרי להתעצב על פתיחת בתי עינוגים גם מבלי להיחשף לאקדח שמכריח אותי להיכנס אליהם.


אז זהו שלא. לא במדינת ישראל. לא במדינת העם היהודי, במדינת היהודים. היהדות כאן, אולי בשונה מקנדה, היא עניין לאומי. ממש לא רק עניין פרטי. בהתאם לכך יש כאן התנהגויות לאומיות שונות המעידות על כך, כהשלכה מעובדות אלו.

איני מבין מה פרוש ההתנשאות מדינת ישראל היא כמו כל מדינה אחרת.
ספרד היתה מדינה שבה שלטה הדת בצורה הרבה יותר קיצונית מאשר במדינת ישראל,
רוב תושבי ספרד הם עדיין קתולים די חרדים אך .............. הם ידעו להפריד את הדת מהמדינה
ללא זעזועים וחיים בנחת זה לצד זה, אותו הדבר היה באיטליה!!!
דבר כזה לא יוכל להיות פה לעולם ולעולם לא נהיה מאוחדים!!!
ו ........................... חבל!!!

 

[Harrington]

אני מבין מה פרוש ההתנשאות מדינת ישראל היא כמו כל מדינה אחרת.

אין בזה שום התנשאות. פשוט מציאות שסותרת את דברי קודמי עליהם הגבתי. לא, מדינת ישראל היא ממש לא "כמו כל מדינה אחרת.". טוב? רע? יחליט כל אחד לעצמו. אבל קודם שיכיר במציאות .

ספרד היתה מדינה שבה שלטה הדת בצורה הרבה יותר קיצונית מאשר במדינת ישראל,
רוב תושבי ספרד הם עדיין קתולים די חרדים אך .............. הם ידעו להפריד את הדת מהמדינה
ללא זעזועים וחיים בנחת זה לצד זה, אותו הדבר היה באיטליה!!!

שיהיה לכולם לבריאות. כל מדינה וחברה ומה שטוב לה. מאומה מדבריך לא משנה את המציאות הישראלית.

דבר כזה לא יוכל להיות פה לעולם ולעולם לא נהיה מאוחדים!!!

או, כעת נראה שאתה מכיר בעובדות . אם "אותו דבר יכול להיות פה" אם לאו, זה דיון אחר (לטעמי אין לכך היתכנות). אבל נכון להיום המציאות העובדתית אחרת, לטוב ולמוטב.

 

[אבי בן 1231]

אין בזה שום התנשאות. פשוט מציאות שסותרת את דברי קודמי עליהם הגבתי. לא, מדינת ישראל היא ממש לא "כמו כל מדינה אחרת.". טוב? רע? יחליט כל אחד לעצמו. אבל קודם שיכיר במציאות .


שיהיה לכולם לבריאות. כל מדינה וחברה ומה שטוב לה. מאומה מדבריך לא משנה את המציאות הישראלית.


או, כעת נראה שאתה מכיר בעובדות . אם "אותו דבר יכול להיות פה" אם לאו, זה דיון אחר (לטעמי אין לכך היתכנות). אבל נכון להיום המציאות העובדתית אחרת, לטוב ולמוטב.

בוא נסכים פה אחד שלעולם לא נסכים בנושא דת!
חבל אפילו על הויכוח!!!

 

[Harrington]

בוא נסכים פה אחד שלעולם לא נסכים בנושא דת!
חבל אפילו על הויכוח!!!

זה לא ויכוח "בנושא דת". פשוט שאלה שבעובדה האם מדינת ישראל היא "ככל המדינות". קודמי טען שכן. כל ישראלי וכל יהודי בעולם יודעים שזאת שטות מוחלטת.

 

[stavanit]

גלי רחמים והבנה סתוונית. רובם של בעלי המסעדות שהחליטו לפתוח אמש את שעריהם, עשו זאת מאחר והם זקוקים לפרנסה הזאת. המחאות והכאוס האנרכיסטי של החודשים האחרונים פגעו קשות בפרנסת בעלי המסעדות (ולא רק). קדמה לכך תקופת קורונה לא פשוטה הזכורה לרע. הם פשוט מתקשים לסגור ערב נוסף, ערב של יום חול 'רגיל' כביכול ובכך לבטל פרנסה שם כה זקוקים לה.

אנחנו יכולים לגלות הבנה למעשה זה, גם אם אנחנו לא מסכימים איתו. למעשה, עצם העובדה שאנשים אלו רואים בערב זה יום חול 'רגיל', שם הבעיה. זה עניין של חינוך לקוי. של היעדר מספיק חינוך יהודי במערכת החינוך הישראלית. זאת לא אשמת אותם אנשים שלא חשים, שלא מרגישים עמוק בליבם את יום האבל הלאומי של האומה ושל עמנו. תחושתם היא תחושתם והיעדר תחושה היא היעדר תחושה. זה עניין עובדתי שלא ניתן לשכנע לגביו. ניתן רק לחנך, להסביר, לקוות שעל-ידי כך תופנם התחושה שכל יהודי שמבין את ההיסטוריה לעומק מסתובב איתה ביום החורבן.

יהודי שירגיש עמוק בתוכו את החורבן ואת האבל על החורבן, יסגור את שערי מסעדתו גם אם הוא זקוק לפרנסה. יהודי שלא מרגיש זאת, לא ניתן לבוא אליו בטענות. כל זאת זולת כלפי אלו שעושים בדווקנות כמובן, אבל על אף התשקורת והנסיון שלה לקשור את הנושא למחאה מדומיינת כלשהי, הם מתי מעט.

אין לזה כמובן כל קשר. אפשר לגמרי להתעצב על פתיחת בתי עינוגים גם מבלי להיחשף לאקדח שמכריח אותי להיכנס אליהם.


אז זהו שלא. לא במדינת ישראל. לא במדינת העם היהודי, במדינת היהודים. היהדות כאן, אולי בשונה מקנדה, היא עניין לאומי. ממש לא רק עניין פרטי. בהתאם לכך יש כאן התנהגויות לאומיות שונות המעידות על כך, כהשלכה מעובדות אלו.

אין לזה כמובן כל קשר. אפשר לגמרי להתעצב על פתיחת בתי עינוגים גם מבלי להיחשף לאקדח שמכריח אותי להיכנס אליהם.


אז זהו שלא. לא במדינת ישראל. לא במדינת העם היהודי, במדינת היהודים. היהדות כאן, אולי בשונה מקנדה, היא עניין לאומי. ממש לא רק עניין פרטי. בהתאם לכך יש כאן התנהגויות לאומיות שונות המעידות על כך, כהשלכה מעובדות אלו.

מישהו מכריח אותך לאכול במסעדה בתשעה באב? לא! אז מה אכפת לך?

יהדות, כמו כל דת, היא עניין פרטי. כמו שלא עניינו של אף אחד מה דתך או במה את מאמינה, כך לא עניינך דתם של אחרים או במה הם מאמינים.

 

[stavanit]

אף אחד לא מכריח אותך לקרוא מה שאני כותבת,בדיוק כמו שכתבת שאף אחד לא מכריח אותי להסתכל
נכתב לסופר מאן,,,

 

[stavanit]

מישהו מכריח אותך לאכול במסעדה בתשעה באב? לא! אז מה אכפת לך?

יהדות, כמו כל דת, היא עניין פרטי. כמו שלא עניינו של אף אחד מה דתך או במה את מאמינה, כך לא עניינך דתם של אחרים או במה הם מאמינים.

משהוא מכריח אותך לקרוא מה שאני כותבת.

 

[Harrington]

אומר את האמת, איני מבין את יום הצום הזה.
אפילו שזה מקום קדוש שנהרס לפני אלפי שנים.*
הייתי מקבל יותר בהבנה יום צום לזכר קורבנות השואה,
או יום צום לזכר חללי צה"ל.
זו דעתי האישית!!!

+ ראשית יש יום צום לזכר נספי השואה.

+ שנית רוב ימי הצום נקבעו יחסית זמן רב לאחר האירועים שבגינם נקבעו. לא מן הנמנע שייקבעו בעתיד גם לאירועים שציינת.

+ שלישית יש בעיה לחדש ימי צום נוספים בימינו. זאת סוגיה הלכתית כללית יותר, שנוגעת לסמכות בתי הדין של היום לעומת בתי דין קדומים ולא ניכנס אליה כאן וכעת. אבל זה פחות פשוט ממה שנדמה לך.

+ רביעית אין קשר בין הדברים. יתכן שראוי לקבוע ימי צום לאירועים שציינת. אך זה לא שולל כהוא זה את ימי הצום שנקבעו לחורבן בית המקדש.

+ חמישית וזה אולי היה צריך להיות הראשון, על-פי ההשקפה היהודית חורבן בית המקדש וההשלכות שבאו בעקבותיו, הוא המקור לכל הצרות שעברו על עם ישראל הן בעבר והן בהווה. כלומר על-פי השקפה זו, אלמלא בית המקדש היה נחרב לא הייתה אינקוויזיציה בהמשך, לא הייתה שואה קרוב לאלפיים שנים מאוחר יותר, וכיו"ב.
מאחר וביהדות נהוג לציין דווקא את תחילת המאורעות* ולא בהכרח כל שלב שנובע מכך בהמשך, אך הגיוני לציין את יום החורבן דווקא ולא לייחד יום צום נוסף לכל השלכה קשה שנבעה מכך.

+ יש די הרבה ימי צום במהלך השנה כבר כעת. קשה לקבוע יום צום נוסף, בוודאי מספר ימי צום נוספים, גם אם אין מחלוקת לגבי הצדקה תיאורטית לכך.

+ אין סיבה מיוחדת שחלוף הזמן יפסיק את האבל. קח למשל את השואה. אנחנו חיים בדור בו זה עדיין קרוב אלינו. רובנו שמענו מכלי ראשון על המאורעות הקשים. רובנו אם לא כולנו מכירים את מה שהיה שם, כמעט כאילו היינו בעצמנו. אבל מטבע הדברים זה הולך ונעלם. הדור הבא או זה שאחריו מן הסתם יכיר פחות. הדור שאחריו גם אם יידע וילמד, בוודאי ירגיש את זה פחות. התחושה תהיה רחוקה יותר. השואה אט אט תהפוך לעוד מאורע היסטורי שנלמד במסגרת שיעורי ההיסטוריה ותו לא. עוד דור ועוד דור. היום אתה שואל מדוע לא נקבע יום צום לזכר השואה, אבל בעוד 5 דורות מהיום ישאלו מדוע כן נקבע יום כזה, בדיוק כמו שאתה שואל על יום האבל הלאומי לחורבן בית המקדש. מדוע אתה שואל זאת? כי זה רחוק ממך. כי אין לך (לא אתה אישית) את ההרגשה הפנימית הכואבת של האירועים. האם היינו רוצים שזכר השואה יישכח? שהשואה תהפוך ל'עוד אירוע היסטורי'? כל אחד ותחושותיו ורמת הקרבה שלו לאירועים, אבל מן הסתם תענה על כך בשלילה. אותו כנ"ל כאן. העובדה שאנחנו חיים דורות רבים לאחר חורבן הבית ומתוך כך, פחות מרגישים 'בפנוכו' את הכאב ופחות מסוגלים להבין מה יש להתאבל בכלל אחרי אלפיים שנה, דווקא היא מלמדת את חשיבות הדבר. נתאבל ונזכור, בין השאר באמצעות יום הצום, את יום האבל הלאומי של עמנו. בדיוק כפי שראוי שגם בעוד אלפיים שנה יהיה יום אבל לאומי על מאורעות השואה ונספיה.


* דוגמה מובהקת לכך היא דווקא היום, ליל העשירי באב. זה המועד הנכון בו נשרף רובו של בית המקדש. לא התשעה באב. אז למה בכל זאת התשעה באב הוא היום שמציין את החורבן? מאחר ובו התחילה שריפת הבית. אמנם התחילה 'בקטנה' ועיקרה היה בעשירי באב, אך מאחר ומציינים כאמור דווקא את תחילת המאורעות ורואים בהם את מה שצריך לאזכר וכו', נקבע התשעה באב כיום האבל הלאומי לזכר חורבן הבית.
עם זאת יצוין באגב אורחא שמקצת מדיני האבלות הנהוגים בתשעת הימים (בין ראש חודש אב לתשעה באב) ממשיכים עד צהרי העשירי באב. בהם למשל אי-אכילת בשר ועוד.

 

[אבי בן 1231]

הסבר נחמד אך לי הוא ניראה מאוד פגניני ולא מתאים לתקופה המודרנית שבה אנו נמצאים כיום!!

 

[Harrington]

הסבר נחמד אך לי הוא ניראה מאוד פגניני ולא מתאים לתקופה המודרנית שבה אנו נמצאים כיום!!

להיפך, מתאים מאוד לתקופה בה אנו חיים היום . ראשית התורה לא משתנה לפי תקופות. היא נכתבה לדורות וזה מה יש עד סוף כל הדורות. שנית דווקא בתקופה בה מדברים על מלחמת אחים, כאוס ברחובות ושאר מרעין בישין, טוב להיזכר במה הוביל אותנו לכאן, מה איפשר את הדברים, מה עלינו לעשות כדי לצאת מהמצב וכו'. אין תקופה טובה מזו בשביל כל הנ"ל.