אומר את האמת, איני מבין את יום הצום הזה.
אפילו שזה מקום קדוש שנהרס לפני אלפי שנים.*
הייתי מקבל יותר בהבנה יום צום לזכר קורבנות השואה,
או יום צום לזכר חללי צה"ל.
זו דעתי האישית!!!
+ ראשית יש יום צום לזכר נספי השואה.
+ שנית רוב ימי הצום נקבעו יחסית זמן רב לאחר האירועים שבגינם נקבעו. לא מן הנמנע שייקבעו בעתיד גם לאירועים שציינת.
+ שלישית יש בעיה לחדש ימי צום נוספים בימינו. זאת סוגיה הלכתית כללית יותר, שנוגעת לסמכות בתי הדין של היום לעומת בתי דין קדומים ולא ניכנס אליה כאן וכעת. אבל זה פחות פשוט ממה שנדמה לך.
+ רביעית אין קשר בין הדברים. יתכן שראוי לקבוע ימי צום לאירועים שציינת. אך זה לא שולל כהוא זה את ימי הצום שנקבעו לחורבן בית המקדש.
+ חמישית וזה אולי היה צריך להיות הראשון, על-פי ההשקפה היהודית חורבן בית המקדש וההשלכות שבאו בעקבותיו, הוא המקור לכל הצרות שעברו על עם ישראל הן בעבר והן בהווה. כלומר על-פי השקפה זו, אלמלא בית המקדש היה נחרב לא הייתה אינקוויזיציה בהמשך, לא הייתה שואה קרוב לאלפיים שנים מאוחר יותר, וכיו"ב.
מאחר וביהדות נהוג לציין דווקא את תחילת המאורעות* ולא בהכרח כל שלב שנובע מכך בהמשך, אך הגיוני לציין את יום החורבן דווקא ולא לייחד יום צום נוסף לכל השלכה קשה שנבעה מכך.
+ יש די הרבה ימי צום במהלך השנה כבר כעת. קשה לקבוע יום צום נוסף, בוודאי מספר ימי צום נוספים, גם אם אין מחלוקת לגבי הצדקה תיאורטית לכך.
+ אין סיבה מיוחדת שחלוף הזמן יפסיק את האבל. קח למשל את השואה. אנחנו חיים בדור בו זה עדיין קרוב אלינו. רובנו שמענו מכלי ראשון על המאורעות הקשים. רובנו אם לא כולנו מכירים את מה שהיה שם, כמעט כאילו היינו בעצמנו. אבל מטבע הדברים זה הולך ונעלם. הדור הבא או זה שאחריו מן הסתם יכיר פחות. הדור שאחריו גם אם יידע וילמד, בוודאי ירגיש את זה פחות. התחושה תהיה רחוקה יותר. השואה אט אט תהפוך לעוד מאורע היסטורי שנלמד במסגרת שיעורי ההיסטוריה ותו לא. עוד דור ועוד דור. היום אתה שואל מדוע לא נקבע יום צום לזכר השואה, אבל בעוד 5 דורות מהיום ישאלו מדוע כן נקבע יום כזה, בדיוק כמו שאתה שואל על יום האבל הלאומי לחורבן בית המקדש. מדוע אתה שואל זאת? כי זה רחוק ממך. כי אין לך (לא אתה אישית) את ההרגשה הפנימית הכואבת של האירועים. האם היינו רוצים שזכר השואה יישכח? שהשואה תהפוך ל'עוד אירוע היסטורי'? כל אחד ותחושותיו ורמת הקרבה שלו לאירועים, אבל מן הסתם תענה על כך בשלילה. אותו כנ"ל כאן. העובדה שאנחנו חיים דורות רבים לאחר חורבן הבית ומתוך כך, פחות מרגישים 'בפנוכו' את הכאב ופחות מסוגלים להבין מה יש להתאבל בכלל אחרי אלפיים שנה, דווקא היא מלמדת את חשיבות הדבר. נתאבל ונזכור, בין השאר באמצעות יום הצום, את יום האבל הלאומי של עמנו. בדיוק כפי שראוי שגם בעוד אלפיים שנה יהיה יום אבל לאומי על מאורעות השואה ונספיה.
* דוגמה מובהקת לכך היא דווקא היום, ליל העשירי באב. זה המועד הנכון בו נשרף רובו של בית המקדש. לא התשעה באב. אז למה בכל זאת התשעה באב הוא היום שמציין את החורבן? מאחר ובו התחילה שריפת הבית. אמנם התחילה 'בקטנה' ועיקרה היה בעשירי באב, אך מאחר ומציינים כאמור דווקא את תחילת המאורעות ורואים בהם את מה שצריך לאזכר וכו', נקבע התשעה באב כיום האבל הלאומי לזכר חורבן הבית.
עם זאת יצוין באגב אורחא שמקצת מדיני האבלות הנהוגים בתשעת הימים (בין ראש חודש אב לתשעה באב) ממשיכים עד צהרי העשירי באב. בהם למשל אי-אכילת בשר ועוד.