"קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק"
כאן מפרש רש"י את פרושו הידוע: אמר לו: שני בנים יש לי, אמר לו: "את יחידך", אמר לו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אמר לו: "אשר אההבת", אמר לו: את שניהם אני אוהב, אמר לו: "את יצחק". ולמה לא גלה לו מתחילה? שלא לערבבו פתאום ותזוח דעתו עליו ותטרף, וכדי לחבב עליו את המצווה ותן לו שכר על כל דיבור ודיבור ואני שואל: בכל התיאור שנאמר לאברהם "את בנך את יחידך...." עוד לא ידע בכלל אברהם על מה מדובר..! רק אחרי שכבר אמר לו שמובר ביצחק ה' גם אמר לו מה הוא צריך לעשות- אז מה שייך לחבב עליו המצווה/שלא תזוח דעתו?
כאן מפרש רש"י את פרושו הידוע: אמר לו: שני בנים יש לי, אמר לו: "את יחידך", אמר לו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אמר לו: "אשר אההבת", אמר לו: את שניהם אני אוהב, אמר לו: "את יצחק". ולמה לא גלה לו מתחילה? שלא לערבבו פתאום ותזוח דעתו עליו ותטרף, וכדי לחבב עליו את המצווה ותן לו שכר על כל דיבור ודיבור ואני שואל: בכל התיאור שנאמר לאברהם "את בנך את יחידך...." עוד לא ידע בכלל אברהם על מה מדובר..! רק אחרי שכבר אמר לו שמובר ביצחק ה' גם אמר לו מה הוא צריך לעשות- אז מה שייך לחבב עליו המצווה/שלא תזוח דעתו?