שובבים

קפת

New member
שובבים ../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif../images/Emo35.gif

סערת ריטלין חדשה פרצה באחרונה בעקבות מאמר בטור של אודטה, ב"מעריב" (תחת הכותרת "תענוגות הריטלין". כדאי להסתכל גם על התגובות למאמר). מאמר שמעורר זעם בקרב הורים רבים, ובניהם בפורום לקויות וזכויות ADHD כאן בתפוז. הפרעת קשב וריכוז (ADHD או ADD) מוגדרת כיום כ"תכונה קיצונית, תורשתית ששכיחותה מוערכת בכ10 אחוז מן האוכלוסייה". בעבר האמינו שהתכונה עוברת עם גיל ההתבגרות, ונהגו לאבחן ולטפל בילדים בלבד. אבל המחקרים האחרונים מוכיחים מעבר לכל ספק: גם בבגרותם ממשיכים בעלי התכונה לסבול ממאפייניה, אם כי במרבית המקרים ההיפראקטיביות דועכת ונשארת רק בעיית הקשב וריכוז. אגב, הפרעת קשב וריכוז שכיחה בגברים פי ארבע מאשר בנשים. אגב שתיים, זכרים נוטים יותר ללקויות שונות, חלקן מוגדרות גם כלקויות למידה, החל מדיסלקציה וכלה באוטיזם, כנראה בגלל ארגון עצבי מולד יעיל פחות משל נקבות. נהוג לתאר הפרעת הקשב והריכוז כתכונה של "ציידים". בשלב מסוים של האבולוציה האנושית החלו הלקטנים הקדמונים לעסוק בציד ולחימה. השינוי האבולוציוני הזה גרם להתפתחותן של תכונות שונות: ערנות יתר, רגישות לגירויים רבים בו זמנית, אימפולסיביות ועוד. תכונות מעולות לציידים, אבל רעות מאוד למי שצריכים לשבת בכתה, מול מורה, לוח וספר: קונספט הלמידה, המודרני באופן יחסי, אינו עולה בקנה אחד עם תכונות הצייד. וכשהתכונה גורמת להתנהגות קיצונית ולמצוקה – היא הופכת להפרעה, למשהו שדורש התייחסות טיפולית. הטיפול המקובל כיום הוא הריטלין. תרופה שזכתה ליחסי ציבור גרועים במיוחד, כנראה בגלל לחץ גדול של מורים, אבחון חפיפניקי ומעקב רפואי רשלני, שהיו אופייניים בשנות ה90. כזכור, היו אלה שנים של "קלות בלתי נסבלת" ברישום התרופה. די היה בהערכת המורה או היועצת ("הוא נורא מפריע לי בכתה") בכדי לשלוח את ההורים לנוירולוג תורן שירשום את התרופה בלי למצמץ, וכמובן, בלי לאבחן לעומק. וכך קרה שעשרות, אם לא מאות ילדים "שובבים" הושמו על טיפול תרופתי ארוך טווח, כשבחלק מן המקרים לא היתה שום אינדיקציה רפואית לכך. שובבים? היום האבחון והטיפול בילדים היפראקטיביים מתחיל לקבל את הההתייחסות הקרצינית לה הוא ראוי, מבחינה רפואית ומוסדית. וכמובן שגם מבחינת המודעות ההורית לנושא. ודי להציץ בפורום בתפוז על מנת להבין. לא קל להיות הורה לילד שמקבל תרופות. אינני מדברת מנקודת מבט אישית, אבל יש לי כמה חברות/ים עם ילדים שנזקקים לריטלין, קראתי והתעניינתי לא מעט בנושא. אני יכולה להבין את הקרעים בלב של הורה שצריך לתת לילד שלו מדי בוקר תרופה. שלא לדבר על הדילמה שמתעוררת בודאי 15 פעם ביום. מההיבט הזה, ניתן להבין את הכעס שעורר הטור של אודטה. ובעיקר משפט מקומם כמו "כל הטענות שמובאות על ידי הרופאים כעובדה ש''זרמים מסוימים במוח הם שונים'' או ש''יש חוסר או עודף של חומרים מסוימים'' או ''חוסר איזון כימי'' אחר במוח, הן תאוריה בלבד.והסיבה שהסם הזה,ריטלין,בכל זאת מרגיע היא שטבעו של כל סם מסוכן לשנות את החשיבה וההתנהגות של הבנאדם. השאלה היא באיזה מחיר. והמחיר עלול להיות איום ונורא". הגזימה אודטה. הגזימה לגמרי. לא רק שהיא מוזנת על ידי גורם אינטרסנטי (הגב' אלה שנר, שהיא עצמה מטפלת בשיטות לא קונבנציונליות בילדים היפר אקטיביים), היא לא טרחה להביא - כפי שמצופה מעיתנאית אחראית ובמעמדה - דיעה נוספת לאיזון. התייחסות של איש/ת מקצוע מהצד שכנגד. לא חוכמה *לצאת חוצץ* כנגד תופעה שנויה במחלוקת, מורכבת, בעייתית, כואבת. כן חוכמה להתעמק בסוגייה זו - בכלים עיתונאיים - בצורה מאוזנת, שקולה, חסר פניות ומשוא פנים. להביא את מלוא המורכבות, להציג את הדילמות וגם לשאול את השאלות הקשות מתוך כוונה כנה לקבל תשובות, ולא מתוך כוונה לייצר אג'נדה מפוקפקת שדי ברור מי עומדת מאחוריה ומהן מטרותיה. אין לי ספק שריטלין היא תרופה מצויינת, אם ניתנת בהתאם לאבחנה רצינית, תחת מעקבת רפואי הדוק, ובתוספת טיפול התנהגותי תומך. ואני לא תמימה: כל טיפול תרופתי כרוך בתופעות לוואי, ועל כן, השיקול הראשוני חייב להתבסס על הערכת של עלות מול תועלת. לבי לבי להורים לילדים, ולמבוגרים שנזקקים לטיפול תרופתי. חייהם קשים גם מבלי שתבוא איזו עיתונאית דמיקולו ותזרה להם הרבה מאוד חומצה על הפצעים החשופים. שובבים? אולי. על כך אין ויכוח. ילדי ADHD יכולים להיות קוץ לא קטן בישבנו של כל אדם. אבל מי שטוען ש"מסממים אותם" כדי להתחמק מהתמודדות, כנראה לא ממש מבין על מה הוא מדבר.
 

בחבח

New member
סליחה. אני רק שאלה.

מה זה אודטה ? השם הזה מוכר לי קמעה. פעם היה כזה עמוד בידיעות מאחורי עמוד התשבצים. בכל פעם שהייתי משלים את הציור השבועי לילד וצובע אותו ואז שולח לג'קי זה היה מאחורי הציור. היום, כשאני גוזר את הציור השבועי וצובע אותו, יש מאחוריו פרסומות של ג'ון ברייס והאוניברסיטה הפתוחה. הוא גם מוכר לי כי יש ערוץ שאני מאוד נהנה ממנו בשם ערוץ 10 אבל בשעות היום יש שם אישה לוחמנית-אך-אימהית שמציקה לכל מיני טבחים וגננות במשך חמש-שש שעות ולכן אני רואה ערוץ 24 במקום עד שמגיעים לונדון וקירשנבאום. האם אחד משני האינסטנסים האלה הוא אודטה שעליה את מדברת ? ניסיתי לבדוק אבל יש משהו בתת-מודע שלי שמרחיק אותי מדברים שהשם הזה מופיע עליהם כך שקשה לי לבדוק התאמה בין אודטה שלך לבין הדוגמיות הנ"ל.
 
דעתי הצנועה בעניין

כתבת שיש לך ציפיות אחרות מעיתונאית אחראית ובמעמד כאודטה . אח"כ כינית אותה עיתונאית דמיקולו. אני מזהה כאן סתירה מהותית שדורשת סטירה. לפי דעתי היא לא זה ולא זה ולכן לא צריך להתייחס ברצינות רבה לדברייה. אולי יש לשמוע לה כשהיא מייעצת בקשר לשטיפת האסלה. בקשר לרטלין. אני בעד. רוב הילדים שנוטלים רטלין מסכנים לעיתים את עצמם ואת סביבתם ללא הסם.
 

קפת

New member
ואני מזהה סאטירה בדבריך

אתה קורא לריטלין "סם". ואני מניחה שאתה מתייחס לסם כאל תרופה, אלא אם לא הבנתי את האירוניה בדבריך. והרי אודטה, שנר ושות קוראים לריטלים "סם" במובן "קוקאין". הילדים הללו זקוקים לתרופה - לא יודעת עד כמה הם מסכנים את עצמם בלעדיה. אבל ישנה תופעה מעניינת, תיאוריה, שניקראת Self Medication שלפיה צורך גופני בחומר מסויים - על מנת להרגיע את התזזית ו"הרעש" - מעלה את הסיכון של הלוקים בהפרעה ADHD לצרוך סמים בבגרותם. מחקרים גדולים שבדקו קבוצות גדולות הראו קשר מוכח בין אנשים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז ולא טופלו תרופתית לבין הדרדרות לסמים, אלכוהול ופשיעה. גם נטייה גבוהה להתמכר לסיגריות, בגלל שהניקוטין שהוא סוג של סם מעורר וממקד, וכסוג של ריפוי עצמי, שנועד להגביר את ייצור האדרנלין, כתוצאה ממחסור בדופמין. בנוגע לאודטה, יס באך, הצלחת לבלבל אותי: היא שולית או לא בעיניך? כי בעיני היא מעורר בוז וגיחוך, אבל אנשים קוראים את דבריה בצמא. וכמו שאמר בחבח, היא תופסת משבצת שידור מכובדת מדי יום.
 
כדי שדבריי יהיו ברורים ומובנים

אציין הפעם ללא שום בדיחות דעת שלדעתי צריך לתת לאודטה הזאת בראש ולהעמידה במקומה. מצידי היא יכולה להמשיך ולרתק את עקרות ועקרי הבית בדיונים מעמיקים על פטנטים משגעים לניקוי סירים ורצפות.
 

קפת

New member
יודה'לה, יש לי הצעה יותר טובה

בוא נקשור אותה לכסא, ניתן לה ריטלין, ונקרא לקוקו המנייאק! או מאמא, הללויה. זה יהיה טוב.
 

יס באך

New member
גם אני סובר, כאיתמר

שיש להפריד בין רצינית ואחראית לבין השפעה, או מוטת ההשפעה של עיתונאי. הגברת דנין, כלומר אודטה, נתפסת כבעלת ידע, השפעה ואמינות אצל הורים רבים מאוד. עלינו לדעת, הריני לומר, שציבור צרכני התקשורת "שיודעים לצרוך תקשורת" הוא פרומיל באוכלוסיה, כמעט הייתי אומר, רק חברי הפורום הזה.
 

יס באך

New member
ויתכן, בו [ק] ובזה [פת]

אפשר להתחיל בפינת החינוך המגלומנית. לקחת אחת ששמה אודטה המפרסמת ולקרוע ת'אם אמא של הטכסטים שהיא משדרת-כותבת תוך הצבעה מדוייקת על מידת הסכנה בכך שאשה/ עיתונאית במעמדה פותחת ת'פה שלה בלי להבין כלום בדברים עליהם היא מקשקשת.
 

יס באך

New member
בהתפלצנות הבאה של "מגהכוכב"

עכשיו אנחנו בעניני אודטה, ועשית עבודה נהדרת!
 
אין לי דעה בענייני רטלין

למעט ילד אחד שבלי זה הוא נטרף ומטריף את הסביבה הקרובה לו ועם זה הוא מצליח להתמודד.
 
אני לוקח 4 ליום וזה אחלה

למרות שהחלטתי להוריד קצת מינון כי אני רוצה לשמור מספיק כדורים למקרה שיקרה בעזרת אשם משהו רע ואז תהיה לי סיבה להשתמש בכל הכדורים ביחד. וכאילו, איזה מן הודעת מנהלת זו? "אני שרוטה"? אנשים דפוקים באמת לא צריכים ללכת ולהכריז על עצמם ככאלה. רק אנשים שמנסים להעניק לחיים חסרי הייחודיות שלהם איזה משמעות אפלה וצד נסתר. אני די גרוע בהכרויות. בהתאם לאמור לעיל אני גם די חסר ייחודיות ולכן שתדעו בעיקרון שאני די בדיכאון מאני מדי פעם, עם הרבה הזיות שווא ומחשבות שווא, עם אופי מגאלומאני אופייני (אופי אופייני, מתוחכם
). מאוחר מדי עכשיו לקרוא את ההודעות האחרות פה בפורום, אולי מחר. ועוד משהו, אם יש לכם מה לומר או לספר על עצמכם, אין הרבה סיכוי שיהיה לי אכפת. פשוט כמו שכולם אומרים לי בזמן האחרון, אני מרוכז רק בעצמי ולא אכפת לי משום דבר אחר מלבדי. בעצם לפעמים כן אכפת לי כשמספרים לי משהו, אם זה ארוך ומתחיל לשעמם אותי. טוב הטון קצת צורם אבל אף פעם לא הייתי בנאדם סימפאטי. שלום.
 
למעלה