צינצינאט צ
New member
תחנת רכבת
אני שוכב על המדרכה, ליד תחנת הרכבת. אין זה אידיאלי לשכב על מדרכה, אני מסכים. אף הציפורים , שחגו מעלי בניסיון לבצע תקיפה אווירית מוצלחת, הביעו את הסכמתן שבשתיקה. הקריאות הרמות שעולות מהתחנה מדרבנות אותי לבוא, להצטרף, לא להסס. והרי אני מכיר אותם קולות, ועוד את אלו שיצטרפו אליהם בהמשך. והתנועה מתגברת, כולם ממהרים לרכבת. חלק מדלגים, חלק נתקעים בי תוך מלמול "סליחה" חפוז, וחלק כלל מתעלמים, וממשיכים כמו רדופי שד אל כסאותיהם השמורים. אך אני, כמו גם הם, כבר מכיר את הדרך ואת סופה – והרי לא נולדתי כאן, אין דבר יותר עצוב מלהוולד על מדרכה. אותן קריאות חלושות עוד קוראות לי מהתחנה, מפצירות, לפני שהרכבת תגיע. עורב עזוב נס לו מהשמיים האפורים, נחת לידי, ניסה את מזלו ונסתלק. סגרתי עיני ואת אוזניי, אך הקולות עוד המשיכו להדהד בתוכי. לבסוף אזרתי אומץ, קמתי, ולקחתי אוטובוס. לפחות עד תחנת הרכבת הבאה.
אני שוכב על המדרכה, ליד תחנת הרכבת. אין זה אידיאלי לשכב על מדרכה, אני מסכים. אף הציפורים , שחגו מעלי בניסיון לבצע תקיפה אווירית מוצלחת, הביעו את הסכמתן שבשתיקה. הקריאות הרמות שעולות מהתחנה מדרבנות אותי לבוא, להצטרף, לא להסס. והרי אני מכיר אותם קולות, ועוד את אלו שיצטרפו אליהם בהמשך. והתנועה מתגברת, כולם ממהרים לרכבת. חלק מדלגים, חלק נתקעים בי תוך מלמול "סליחה" חפוז, וחלק כלל מתעלמים, וממשיכים כמו רדופי שד אל כסאותיהם השמורים. אך אני, כמו גם הם, כבר מכיר את הדרך ואת סופה – והרי לא נולדתי כאן, אין דבר יותר עצוב מלהוולד על מדרכה. אותן קריאות חלושות עוד קוראות לי מהתחנה, מפצירות, לפני שהרכבת תגיע. עורב עזוב נס לו מהשמיים האפורים, נחת לידי, ניסה את מזלו ונסתלק. סגרתי עיני ואת אוזניי, אך הקולות עוד המשיכו להדהד בתוכי. לבסוף אזרתי אומץ, קמתי, ולקחתי אוטובוס. לפחות עד תחנת הרכבת הבאה.
