לגמרי מעדיפה חופש. גם לי וגם לילדים
ככה זה כשהם גדולים..
החודש הראשון של החופש אמנם היה עמוס לי מאוד מאוד בעבודה, וגם הבכור המשיך בשגרת אימונים ותחרויות, אבל עדיין - לא צריך להעיר בבקרים, לא צריך לארגן כריכים, לא צריך לשאול "עשית שיעורים?", וחלק מהחוגים של הצעיר (לא כולם) יצאו גם הם לפגרה. אז חלק מהעומס של השגרה בהחלט ירד.
בתחילת אוגוסט נסענו לחו"ל עם הילדים (שבועיים וחצי באירלנד) והיה מעולה. הארכתי את החופשה שלי בדומה לפגרת האימונים של הבכור עד סוף אוגוסט, ורק השבוע חזרנו כולנו לשגרה.
מה אני אגיד לכם? לא כיף לי! לא כיף לי להעיר בבקרים, לא כיף לי להכין כריכים וקופסאות אוכל, לא כיף לי להתחיל להעמיס את היומן באסיפות הורים, פגישות עם מחנכות, לו"ז אימונים חדש לבכור (ועמוס עוד יותר מבשנה שעברה) שברור שמתנגש לחלוטין עם שעות ההסעות של כל עיסוקי הצעיר
עוד לא ממש פתרתי חלק מההתנגשויות, ולא ברור לי איך אוכל להיות בשני מקומות בו"ז. מן הסתם בן הזוג יצטרך גם הוא להגמיש שעות עבודה כדי להיות חלק ממערך ההסעות היומיומי, ומאחר וההורים שלי הם המטיילים הקבועים (כרגע הם בחו"ל, ומייד אחרי רה"ש הם שוב טסים לחודש וחצי....) אי אפשר באמת להסתמך עליהם. בטח לא באופן קבוע.
בקיצור, הרבה יותר כיף לשכב על הספה, לצפות ב"מירוץ למליון" ולא לעשות כלום!
ובנימה חיובית זו, שתהיה שנה מוצלחת לכל הילדים, גדולים וקטנים