נכתב ביום כיפור

[קיפוד של הים]

../images/Emo32.gif נכתב ביום כיפור

הפוסט הזה מסתובב לי בראש כבר הרבה זמן ... הסיכוי שהוא יושלם ללא הפרעות אינו גבוה הסיכוי משאזכור את כל אחד מאלפי ההגיגים שמרכיבים אותו גבוהה באותה מידה ... אני הגעתי למצב שבו השלמת משפט מורכב - נחשב מותרות משפט מורכב ... אתם יודעים , נושא נשוא מושא .... על מושא עקיף אין מה לדבר .... אין לי אפילו אפשרות לחלום .... איפה הייתי ??? הפרעה ראשונה חותכת את קו המחשבה שלי .... ראשונה מני רבות .... מי שיבחן את הפוסט הזה לשונית מתחילתו עד עכשיו לא ימתא בו משפט מורכב אחד .. אני לא אכנע למלנכוליה הפעם ... גם לא לא לרחמים העצמיים .... יום כיפור .... כבר יום כיפור ואני נושא עימי בק לוג מטורף של דברים להגיד מה היה לנו .... יום הולדת - צ'ק תחילת שנת לימודים במקומות חדשים לנוגה ויהונתן - צ'ק ראש השנה - צ'ק ויום כיפור - עכשיו אני אתחיל באירוע המכונון הראשון השנה ... שניה רגע - מילה או שניים לקו המחשבה קו מחשבה יקר - אני יודע שאני מבקש הרבה ... אבל בבקשה .... אני ממש ממש צריך את הפוסט הזה ... ולו לפיסות שפיות הדעת שלי ההולכת ונוטשת אותי בקצב הולך וגובר .... אב לשלושה ילדים .... אחת מהם בהריון מתקדם ... אבל הנה , אני שוב מרחם על עצמי .... שנת הלימודים הזאת נפתחה למעשה לפני כמה חודשים .... קיבלנו חדשות נפלאות - שנוגה התקבלה לבית ספר נפלא שעל קיומו נודע לנו במקרה .... ואת תהליך ההרשמה איליו התחלנו כאשר רוב התלמידים כבר קיבלו שיבוצים ... זה בית ספר יסודי שעובד במתכונת של אקדמיה .. יש דיקנים , קמפוסים (מדעים , חיות ...) יש קורסים של רשות , כאלו של חובה ... התאהבנו במקום בשניה ... קיבלנו גם חדשות שיהונתן שובץ לגן חדש .... כל שינוי בשיגרת היום של יהונתן מעורר בנו דאגה ... הייתי עם יהונתן ביום הראשון בגן .... הוא התנהג למופת יש לציין ... מפיג באחת את הר הפחדים שפיתחתי לעצמי מרגע קבלת מכתב השיבוץ ... כל כך התגעגתי למקום העבודה שלי ... למעט שיגרה מבורכת .... החופש הגדול הזה (למי שהמציא את המושג הזה יש חוש הומור חולני במיוחד ) הצליח להרוס בי כל כך הרבה ..... ואז הגיע תישרי והפך את ספטמבר המבורך לתלאים תלאים של שפיות וטירוף ..... למי מיכם שלא ידע - יום ההולתת השלושים ועשר שלי (כן כן - אני זכאי לרחמים עצמיים כאן) אוחד הפעם לא רק עם יום ההולדת של זוגתי ההריונית אלה גם עם חתונתה של יקירתינו עדי .... אה , כן - גם עם יום ההולדת ה 96 של סבתי (עדיין בחיים ... נכון לעכשיו ) עד לרגע זה ממש אני מלכה את עצמי - איך הצליחה זוגתי היקרה לגרום לי לבשל אוכל למסיבת ההפתעה של עצמי באמתלה של אירוח שני זוגות חברים ..... אני כבר הודתי אישית למי שהגיע - והבעתי צער על מי שלא .... ומיותר להגיד כמה אני מודה לכם וכמה אני אוהב אתכם .... אולי בעצם לא .. אני אוהב אתכם מאוד - ומעריך אתכם במידה שוה .... ואז הגיע ראש השנה ... הפעם - אני אירחתי היו - אמא שלי - ההורים של גלי , אחותה של גלי בעלה , ושלושת ילדהם אני הייתי בעיקר עייף אחרי 20 (

) שעות רצופות במטבח ..... כשהסתיים האירוע תחת מחאה חריפה של כל עצמות רגלי - פנתה אלי זוגתי "מחר אני עובדת (ז.א יושבת מול המחשב) ואתה עם הילדים (ז.א דוחה על הסף את המחאה של עצמות רגלי ומבסר להם שהם נדרשים לעוד יום עבודה זהה ) " עד לרגע זה ממש אין לי מושג איך שרדתי .... אני יודע שהיה מוצלח וטעים - כך לפחות הקרואים מדוחים (כולל זוגתי) הפעם גייסתי למערכה את חנה שאולוב , גיל חובב וג'יימי אוליבר - לארוחה שבא המוטו העיקרי שלי היה מתכונים חדשים בלבד .... אה כן - גייסתי גם את איה - אימי פשוט אלרגית לקינמון - ומאוד ביקשה פאי תפוחים - אין לה שום סיכוי להשיג כזאת ללא קינמון בשום מקום אחר .... הגענו עד שבוע זה ממש .... למי שבחן את ספטמבר בקפידה גילה ששבוע זה היה כמעט יחיד מסוגו החודש - שכן הוא היה (יכול להיות) שבוע עבודה מלא למראת כל אלו - ואולי בעיקר בגלל - לקחתי את ימי ראשון ושיני שבו חופש נוסף - הותרנו את הילדים אצל סבאסבתא שלהם והצפננו למצפה הימים - ליומיים של תה , פינוק , בטלה מבורחת וכמובן מסאג'ים מחיי גוף ונפש .... ואז הגיע היום הזה ... ביום זה נדרשים אנו לחשבון נפש - ואת שלי אני מנהל מולכם .... אני בטח לא יצליח להעיד איזה מין בן אדם אני .... יש ימים בהם אני משוכנע כל כך בצידקת דרכי עד כי סבור אני כי יוצאות מגבי כנפיים ואת ראשי עותרת הילה ... לא רבים הם הימים האלו ... יש ימים בהם אני חש בזוי - עד כי משוכנע אני כי קרניים מבצבצות מראשי , פי לוחש אש וגופרית , ואוחז אני קילשון ... בשאר אני פשוט אני ....קצט מזה וקצט מזה .... קרניים והילה יחדיו ... נותר לי רק לקוות שאתם כאנשים קרובים אלי חויתם את כנפי ואת הילתי יותר מאת קילשוני ..... נותר לי לקוות כי כך קורה לכל מי שניקרא בדרכי - אם מכר , חבר , קרוב או סתם הלך שנקרא בדרכי .... אז - נתחיל ? לך גלי - בכל אותם פעמים בו הציפיות שלך ממני נפלו ממה שהייתי מסוגל לספק , על כל האכזבות , ועל כל הפשרות - סליחה לך נוגה - על העדר הסבלנות , על תשומת הלב החסרה , על שלא תמיד הייתי שם בשבילך לך יהונתן את צערי העמוק ביותר - אני יודע שהאוטיזם של הוא אשמתי - אני עדיין לא יודע מה עשיתי לגרום אותו , או אולי זה רק הגנים המחורבנים שלי , סליחה ילד , אני יודע שביום הדין מול כס המשפט אני אשלם את נפשי על כך - עד אז - וגם מאז - אני יכול רק להבטיח לך - אני תמיד אהיה שם בשבילך לך איה , על שברגעי מבוכה עמדתי רועד כמו מכונת פאקסימיליה ממלמל שטויות כי לא ידעתי מה להגיד , על כל השטויות שאמרתי - סליחה לך מיכל - על כמעט אותו הדבר ולכל אחד מכם - אם לקחתי אותו כמובן מאיליו , או פגעתי בו במילה או במעש - סליחה אני לא אומר את זה למען יום הדין - אני יודע לאן פני מועדות כזה יבוא אני אומר כי זה חייב להאמר ואין כמו יום כיפור כדי להגיד זאת אז לכולכם - סליחה , אני אוהב אתכם

 

[קיפוד של הים]

../images/Emo207.gif השקט שלפני

אני יושב לכתוב כעת את השורות האלו מולי סיימון וגארפינקל באחת מההופעות הנפלאות ביותר שראיתי איי פעם הספקתי להוציא כבישה מהמייבש , לקפל אותה , לפזר לארונות ולהעביר כבישה רטובה מהמכונה למייבש - ולהפעיל אותו שוב למראת זאת תטען זוגתי שלא עשיתי דיי ברגעים אלו הילדים ישנים היום אצל סבא סבתא שלהם - שבודאי יתקשרו עוד מעט לברר אם התעוררנו ואם הם יכולים להביא את הילדים יש משהו קסום בלכתוב פוסט שאתה לא יודע איך ובעיקר מתי הוא יגמר .. השקט שלפני הסערה ... כל כל סימלי ... בדרך כלל היו שם שניים ... גאנדאלף ומרי על חומות Helms Deep לפני הקרב עם הטרולים של אייזנגארד קרישנה וארג'ונה ערב הקרב עם בן הדוד שלו לוק וליאה לפני הקרב עם האימפריה לי יש אתכם לכולם היה זה אירוע מכונן , משנה חיים ... חלקם יסדו דת חדשה ... חלקם כתבו ספר ... ולי יצא מזה פוסט .... שבוע הבא יוולד פלפל הקטן כנראה ..אני ודאי אכתוב לו משהו במיוחד בשבילו כרגע אני בעיקר מפוחד ... זוגתי היקרה לא היתה רוצה שאגיד זאת ... היא אומרת שאני מתנהג מבוהל .. אתם יודעים שפני פוקר לא היו הקטע שלי אף פעם .... לפני אך רגע שרו סיימון וגארפינקל את השורה "How Terribly strange to be seventy" - כמה נורא מוזר להיות בן שבעים אני חושב שיהיה התרגום המדוייק ביותר .. הם שרו וצמרמורת עברה בגופי מתחתית עמוד השדרה עד הקודקוד .. אני בן ארבעים

.... אני כל כך לא מצליח לעכל את זה - לעטוף סביב זה את המחשבות שלי .... ארבעים זה An Old Dooooooood .... זה לא יכול להיות אני

ערב חג עכשיו ... זמן לבישולים .. לי יש להכין צלי בנוסח תורכי ועוגת גבינה עם פירורים במקום זה אני כאן ... עוסק במחשבות קיומיות ... מאלו שגרמו ליוונים זקנים לשאול שאלות ללא תשובות בפעם הראשונה ... רגע לפני ... החרבות בנדן .. החיצים באשפה ... גלי ישנה ... צופים על העמק מתחת ... מבינים שאנחנו בצרות ... המצרכים עדיין במקרר .. המטבח עדיין לא מוכן לתחילת עבודה והביית לא נקי .... עוד מעט זה יתחיל ... לחלק זה יתחיל בתופי מלחמה ... אצל חלק האופק יאדים - אור שמש אדום ודם ... ואצל חלק זה יתחיל בצלצול טלפון ... "הלו ? דורון ? התעוררתם ? , אני למטה עם הילדים אתה יכול לבוא לקחת אותם ?" ואני אזרק באחת להמולת היום - גלי תזעף עלי על שאני מבזבז זמן יקר ... עוד כהרף זה יחלוף .... ואני אדהר קדימה ... לעמק ... לקרב ... למטבח ...