Ccyclist
Well-known member
רשת הטעינה של טסלה בספרד קיבלה שתי תחנות מפתח שישפרו משמעותית את המסע שלנו מצרפת לקוסטה דל סול. התחנות מכסות שני חורים ברשת, שנכונה למבנה החלוקה של ספרד לפרובינציות, אך צריכה יותר התאמה לרשת הכבישים.
חטאפה, Getafe, עיירה בדרום מדריד, היתה תחנת מפתח במסלול שסוף סוף נוכל שלא לעצור בה. על פניו לעצור ל 20 דקות בחניון מלון לאיזה קפה זה נחמד, אבל המיקום אילץ אותנו להשתמש בכבישים הראשי הפנימי יותר של מדריד, ה M30 לא ה M40 החיצוני יותר.
התחנה החדשה שנפתחה לפני יומיים באוקנניה Ocaña מאפשרת לנו סוף סוף לחצות את מדריד בלי לעצור בה. זה שיפור משמעותי בכיסוי. סוף סוף חשבו על מי שחוצים את ספרד ולא רק על מי שמגיעים לבירתה. לטעמי שתי התחנות הוותיקות שמצפון ומדרום למדריד מרווחות מדי , היו צריכים לתכנן מיקומים בחצי הדרך ביניהן לעיר כדי לאפשר נסיעה דרך העיר מבלי לעצור בה. המרחק בין התחנות באראנדה דל דוארו ו-מאנזאנרס הוא כ 300 ק"מ בקו אווירי ומדובר בנסיעה שרובה על כבישים מהירים כאשר נסיעה מהירה לוקחת יותר אנרגיה מהסוללה. מבחינת מי שחוצים את העיר תחנות 150 ק"מ ממנה אינן אידאליות, עדיף שהיו ממוקמות 100-75 ק"מ מהעיר באזורים שקטים יותר. ההסתמכות על טעינה במדריד היתה טעות בתיכנון הרשת וטוב שתוקנה.
התחנה החשובה השניה שנפתחה לפני מספר שבועות היא בעיר הרנני Hernani שבארץ הבאסקים. זו תחנה שמגשרת על פער אירון Irun, אזור הררי בכביש הראשי בין ספרד לצרפת. בחורף יש שם טמפרטורות בסביבות ה 0, שלגים על הפסגות וסיכוי לקרח שחור על הכביש. הטווח החשמלי בין שתי התחנות הוותיקות אפשרי אבל גבולי, אנחנו נוטים לעזוב את התחנה האחת ב 90% ולהגיע לשניה ממש על ה 20%. היתה לנו נסיעה אחת ששהינו בלילה בעיר ויטוריה גאסטיאז וכשנכנסנו לרכב בבוקר במינוס 5 מעלות הלכו 10% סוללה. הרשת באזור זה נפרשה במקור לפי פרובינציות והתחנה הבאה היא בפמפלונה, הרחק מהדרך הראשית לצרפת, בתיכנון שכאילו נערך מדינה - מדינה מבלי להתחשב בכך שאירופה היא קבוצת מדינות המקושרות ביניהן. סגירת הפער מאפשרת ביטחון שגם אם מצב הטעינה יהיה נמוך - יש גיבוי בדרך ולא חייבים למתוח את הנסיעה לגבול אזור הנוחות שלנו ושל הסוללה.
אציין שהטעינה הציבורית האחרונה שלנו היתה במרץ במסע בין ספרד לאנגליה. ביום יום הטעינה הביתית ל 60% מספיקה גם לנסיעות בינעירוניות של כשעה לכיוון.
חטאפה, Getafe, עיירה בדרום מדריד, היתה תחנת מפתח במסלול שסוף סוף נוכל שלא לעצור בה. על פניו לעצור ל 20 דקות בחניון מלון לאיזה קפה זה נחמד, אבל המיקום אילץ אותנו להשתמש בכבישים הראשי הפנימי יותר של מדריד, ה M30 לא ה M40 החיצוני יותר.
התחנה החדשה שנפתחה לפני יומיים באוקנניה Ocaña מאפשרת לנו סוף סוף לחצות את מדריד בלי לעצור בה. זה שיפור משמעותי בכיסוי. סוף סוף חשבו על מי שחוצים את ספרד ולא רק על מי שמגיעים לבירתה. לטעמי שתי התחנות הוותיקות שמצפון ומדרום למדריד מרווחות מדי , היו צריכים לתכנן מיקומים בחצי הדרך ביניהן לעיר כדי לאפשר נסיעה דרך העיר מבלי לעצור בה. המרחק בין התחנות באראנדה דל דוארו ו-מאנזאנרס הוא כ 300 ק"מ בקו אווירי ומדובר בנסיעה שרובה על כבישים מהירים כאשר נסיעה מהירה לוקחת יותר אנרגיה מהסוללה. מבחינת מי שחוצים את העיר תחנות 150 ק"מ ממנה אינן אידאליות, עדיף שהיו ממוקמות 100-75 ק"מ מהעיר באזורים שקטים יותר. ההסתמכות על טעינה במדריד היתה טעות בתיכנון הרשת וטוב שתוקנה.
התחנה החשובה השניה שנפתחה לפני מספר שבועות היא בעיר הרנני Hernani שבארץ הבאסקים. זו תחנה שמגשרת על פער אירון Irun, אזור הררי בכביש הראשי בין ספרד לצרפת. בחורף יש שם טמפרטורות בסביבות ה 0, שלגים על הפסגות וסיכוי לקרח שחור על הכביש. הטווח החשמלי בין שתי התחנות הוותיקות אפשרי אבל גבולי, אנחנו נוטים לעזוב את התחנה האחת ב 90% ולהגיע לשניה ממש על ה 20%. היתה לנו נסיעה אחת ששהינו בלילה בעיר ויטוריה גאסטיאז וכשנכנסנו לרכב בבוקר במינוס 5 מעלות הלכו 10% סוללה. הרשת באזור זה נפרשה במקור לפי פרובינציות והתחנה הבאה היא בפמפלונה, הרחק מהדרך הראשית לצרפת, בתיכנון שכאילו נערך מדינה - מדינה מבלי להתחשב בכך שאירופה היא קבוצת מדינות המקושרות ביניהן. סגירת הפער מאפשרת ביטחון שגם אם מצב הטעינה יהיה נמוך - יש גיבוי בדרך ולא חייבים למתוח את הנסיעה לגבול אזור הנוחות שלנו ושל הסוללה.
אציין שהטעינה הציבורית האחרונה שלנו היתה במרץ במסע בין ספרד לאנגליה. ביום יום הטעינה הביתית ל 60% מספיקה גם לנסיעות בינעירוניות של כשעה לכיוון.
קבצים מצורפים
-
Screenshot_20240416-210541_Samsung Internet.jpg -
Screenshot_20240416-210429_Samsung Internet.jpg -
Screenshot_20240416-210342_Samsung Internet.jpg -
Screenshot_20240416-210222_Samsung Internet.jpg