אובדן הריון אחרי טיפולים - מקווה

[קייצית]

אובדן הריון אחרי טיפולים - מקווה

אובדן הריון אחרי טיפולים - מקווה
שאף אחד לא חווה זאת, אבל אם כן איך הייתה ההתמודדות מול הילד/ים ? לי זה קרה לפני שנה וחצי בשבוע 11-12, ונעשו כל הטעויות האפשריות מול הבן. מעבר לטראומה של האובדן, היה עלי להתמודד עם התנהגותו של בני שהושפעה מאוד מכל העניין. הוא ידע שאני בהריון אבל לא ממני דרך מסרים עקיפים מהמשפחה אתה רוצה אח או אחות ? וכל מיני דברים כאלה. אני זוכרת שההתנהגות שלו הושפעה מאוד, בגן ומול החברים שלו. בסוף היינו צריכים לשבת אתו וממש לדבר. אמרנו לו שתכננו להכנס להריון, והתחלנו להתכונן לנושא (קצת יותר מדי הייתי אומרת) ושזה עדיין לא הצליח. הוא הגיב שהוא שמח שזה לא הצליח כי טוב לו לבד עם אבא ועם אמא... ההסבר הזה בא אחרי התייעצות עם הגננת (שהייתה חזקה מאוד בכל מיני תאוריות שנרכשו בסמינר) שהסבירה שילד בגילו (הוא היה בן 3.5) ברגע שהוא מבין שיש הריון לא יכול להבין שהוא יסתיים לא בלידת תינוק, זה נשגב מבינתו, ולכן כדאי להסביר שכל הדיבורים היו בעצם כוונות תיכנונים שלא יצאו לפועל. מאז אנחנו מאוד משתדלים להרחיק את כל הטיפולים והדיבורים ממנו למרות שלא מזמן הייתה תקרית עם אחות שהזריקה לי וקראה לו (כתבתי כאן על זאת תסלחו לי שאני חוזרת) תוך כדי ניפנוף המזרק "...בו מהר תעזור לי לעשות לך אח או אחות..." מסתבר שהוא לא כל כך הקשיב לה (דיברתי אתו ארוכות אח"כ). אוףףף, זה כל כך מסובך לפעמים !

 

[א י נ ס]

אוי קייציתי../images/Emo14.gif

אובדן הריון אחרי טיפולים - מקווה
שאף אחד לא חווה זאת, אבל אם כן איך הייתה ההתמודדות מול הילד/ים ? לי זה קרה לפני שנה וחצי בשבוע 11-12, ונעשו כל הטעויות האפשריות מול הבן. מעבר לטראומה של האובדן, היה עלי להתמודד עם התנהגותו של בני שהושפעה מאוד מכל העניין. הוא ידע שאני בהריון אבל לא ממני דרך מסרים עקיפים מהמשפחה אתה רוצה אח או אחות ? וכל מיני דברים כאלה. אני זוכרת שההתנהגות שלו הושפעה מאוד, בגן ומול החברים שלו. בסוף היינו צריכים לשבת אתו וממש לדבר. אמרנו לו שתכננו להכנס להריון, והתחלנו להתכונן לנושא (קצת יותר מדי הייתי אומרת) ושזה עדיין לא הצליח. הוא הגיב שהוא שמח שזה לא הצליח כי טוב לו לבד עם אבא ועם אמא... ההסבר הזה בא אחרי התייעצות עם הגננת (שהייתה חזקה מאוד בכל מיני תאוריות שנרכשו בסמינר) שהסבירה שילד בגילו (הוא היה בן 3.5) ברגע שהוא מבין שיש הריון לא יכול להבין שהוא יסתיים לא בלידת תינוק, זה נשגב מבינתו, ולכן כדאי להסביר שכל הדיבורים היו בעצם כוונות תיכנונים שלא יצאו לפועל. מאז אנחנו מאוד משתדלים להרחיק את כל הטיפולים והדיבורים ממנו למרות שלא מזמן הייתה תקרית עם אחות שהזריקה לי וקראה לו (כתבתי כאן על זאת תסלחו לי שאני חוזרת) תוך כדי ניפנוף המזרק "...בו מהר תעזור לי לעשות לך אח או אחות..." מסתבר שהוא לא כל כך הקשיב לה (דיברתי אתו ארוכות אח"כ). אוףףף, זה כל כך מסובך לפעמים !

אוי קייציתי

מצטערת כל כך על מה שעברת, ועדיין עוברת. הבת שלי בת 6 בחודש הבא, ומעבר להבטחה שלי שיהיה עוד אח (אחות! אני רוצה עוד בת) היא לא יודעת כלום. אני דיסקרטית לחלוטין בעניין. אפילו לפגישת ייעוץ עם הרופא אני לא לוקחת אותה (וגם בגיל 3 לא לקחתי אותה) כדי שהיא לא תקלוט איזו מילה מז´רגון הפוריות. אני מרגישה שאלו עניינים כבדים של עולם המבוגרים, ואין לי זכות להעמיס עליה את השבריריות הרגשית שלנו בעניין. נהיה לי יותר מדי חשוף. אני שולחת לך מסר, מתוקה.

 

[סיגל של שגיא]

קייצית ואינס- כתבתן כאן דברים מאוד

אובדן הריון אחרי טיפולים - מקווה
שאף אחד לא חווה זאת, אבל אם כן איך הייתה ההתמודדות מול הילד/ים ? לי זה קרה לפני שנה וחצי בשבוע 11-12, ונעשו כל הטעויות האפשריות מול הבן. מעבר לטראומה של האובדן, היה עלי להתמודד עם התנהגותו של בני שהושפעה מאוד מכל העניין. הוא ידע שאני בהריון אבל לא ממני דרך מסרים עקיפים מהמשפחה אתה רוצה אח או אחות ? וכל מיני דברים כאלה. אני זוכרת שההתנהגות שלו הושפעה מאוד, בגן ומול החברים שלו. בסוף היינו צריכים לשבת אתו וממש לדבר. אמרנו לו שתכננו להכנס להריון, והתחלנו להתכונן לנושא (קצת יותר מדי הייתי אומרת) ושזה עדיין לא הצליח. הוא הגיב שהוא שמח שזה לא הצליח כי טוב לו לבד עם אבא ועם אמא... ההסבר הזה בא אחרי התייעצות עם הגננת (שהייתה חזקה מאוד בכל מיני תאוריות שנרכשו בסמינר) שהסבירה שילד בגילו (הוא היה בן 3.5) ברגע שהוא מבין שיש הריון לא יכול להבין שהוא יסתיים לא בלידת תינוק, זה נשגב מבינתו, ולכן כדאי להסביר שכל הדיבורים היו בעצם כוונות תיכנונים שלא יצאו לפועל. מאז אנחנו מאוד משתדלים להרחיק את כל הטיפולים והדיבורים ממנו למרות שלא מזמן הייתה תקרית עם אחות שהזריקה לי וקראה לו (כתבתי כאן על זאת תסלחו לי שאני חוזרת) תוך כדי ניפנוף המזרק "...בו מהר תעזור לי לעשות לך אח או אחות..." מסתבר שהוא לא כל כך הקשיב לה (דיברתי אתו ארוכות אח"כ). אוףףף, זה כל כך מסובך לפעמים !

קייצית ואינס- כתבתן כאן דברים מאוד
מרגשים וחשובים. קייצית-מצטערת מאוד לשמוע על האבדה שפקדה אתכם בשנה שעברה. מקל מאוד לשמוע שהילד קיבל את ההסברים שלכם, וידע להפיק את המירב (לגביו כמובן) שיהיה לו יותר זמן עם אבאמא. ואינס-אני גם לא חושבת שצריך לקחת את הילדים לפגישות עם הרופאים או להזרקות. מספקי שאומרים להם, בדיעבד, על הטיפולים. אני לא חושבת שצריך לחשוף אותם ליותר מזה.

 

[salpter]

למרות החשאיות, לדעתי הם מבינים ..

קייצית ואינס- כתבתן כאן דברים מאוד
מרגשים וחשובים. קייצית-מצטערת מאוד לשמוע על האבדה שפקדה אתכם בשנה שעברה. מקל מאוד לשמוע שהילד קיבל את ההסברים שלכם, וידע להפיק את המירב (לגביו כמובן) שיהיה לו יותר זמן עם אבאמא. ואינס-אני גם לא חושבת שצריך לקחת את הילדים לפגישות עם הרופאים או להזרקות. מספקי שאומרים להם, בדיעבד, על הטיפולים. אני לא חושבת שצריך לחשוף אותם ליותר מזה.

למרות החשאיות, לדעתי הם מבינים ..
אני מסתירה הכל מן הבן שלי, אפילו את הציוד בבית, הוא לא רואה אותי מזריקה, אני גם לא אומרת לו שאני הולכת לרופא, או בית חולים, התדירות כל כך גדולה, שאמר לי פעם פסיכולוג, אם יהיה לילד תרבות בית חולים, אז הוא יהיה היפוכונדר או פחדן בהסטריה מבתי חולים, לכן כמה שפחות עדיף, אפשר לומר שאפילו הפסקתי לומר את המילה הריון גם בבית , כי לדעתי הוא מבין (בן 5) ויש להם איטואיציה פנימית, הוא לאחרונה מכה אותי בבטן, הוא מחפש סמנים לכרס מתח לחולצה.

 

[רוצה עוד 1]

הילדים שלי לא יודעים מכלום

קייצית ואינס- כתבתן כאן דברים מאוד
מרגשים וחשובים. קייצית-מצטערת מאוד לשמוע על האבדה שפקדה אתכם בשנה שעברה. מקל מאוד לשמוע שהילד קיבל את ההסברים שלכם, וידע להפיק את המירב (לגביו כמובן) שיהיה לו יותר זמן עם אבאמא. ואינס-אני גם לא חושבת שצריך לקחת את הילדים לפגישות עם הרופאים או להזרקות. מספקי שאומרים להם, בדיעבד, על הטיפולים. אני לא חושבת שצריך לחשוף אותם ליותר מזה.

הילדים שלי לא יודעים מכלום
הדס, בת ה-7 יודעת שיש בתכנון עוד ילד/ה. היא כבר שמעה על זה לראשונה לפני כמעט שנתיים ואני לא חושבת שהיא שמה לב שעבר כבר כל כך הרבה זמן ועוד לא קרה כלום. למרות שאני בדרך כלל דוגלת בכנות כלפי ילדי, אני ממש לא מרגישה צורך לשתף אותם בעניין הזה. אני חושבת שזו התמודדות קשה מדי עבורם. מחשבה נוספת היא שאני לא רוצה שהיחס שלהם אל התינוק - שבוא יבוא בסופו של התהליך -יהיה מלווה כעס על הקושי שגרם לכולנו.

 

[ריניני]

כל כך כל כך מסכימה

הילדים שלי לא יודעים מכלום
הדס, בת ה-7 יודעת שיש בתכנון עוד ילד/ה. היא כבר שמעה על זה לראשונה לפני כמעט שנתיים ואני לא חושבת שהיא שמה לב שעבר כבר כל כך הרבה זמן ועוד לא קרה כלום. למרות שאני בדרך כלל דוגלת בכנות כלפי ילדי, אני ממש לא מרגישה צורך לשתף אותם בעניין הזה. אני חושבת שזו התמודדות קשה מדי עבורם. מחשבה נוספת היא שאני לא רוצה שהיחס שלהם אל התינוק - שבוא יבוא בסופו של התהליך -יהיה מלווה כעס על הקושי שגרם לכולנו.

כל כך כל כך מסכימה
אצלנו משתפים ברצון, בתכנון, לא בפרקטיקה של התהליך. לא לראות זריקות (זה מאד מבהיל בעיני), לא לדעת מכל הפרוצדורות הרפואיות (כתבתי כבר קודם שלא רוצה ששירי תראה אותי בתור חולה ותקשר אותי לחולשה ובריאות לקויה כל הזמן), בטח שלא ללכת לפגישות עם הרופאים (כולל עכשיו, כשיש חופש מהגן וענייני בייביסיטר לא פשוטים לנו. זה גם מתוך רגישות למקום ולמבקרים בו: זוכרת כמה קשה היה לי לראות מי שבאו עם ילדים ותינוקות למחלקת IVF לפני שהייתי אם בעצמי). מה שכן, שירקי כן מכירה (ואוהבת) את הסיפור על ההריון והלידה שלה, ויודעת שרופאים עזרו לנו בתהליך. בטח כשתגיע לגיל שמספרים בגן על איך אבא ואמא שכבו במיטה והתחבקו והזרע פגש את הביצית יהיה לה מה להוסיף

 

[ריניני]

ושכחתי להוסיף -

כל כך כל כך מסכימה
אצלנו משתפים ברצון, בתכנון, לא בפרקטיקה של התהליך. לא לראות זריקות (זה מאד מבהיל בעיני), לא לדעת מכל הפרוצדורות הרפואיות (כתבתי כבר קודם שלא רוצה ששירי תראה אותי בתור חולה ותקשר אותי לחולשה ובריאות לקויה כל הזמן), בטח שלא ללכת לפגישות עם הרופאים (כולל עכשיו, כשיש חופש מהגן וענייני בייביסיטר לא פשוטים לנו. זה גם מתוך רגישות למקום ולמבקרים בו: זוכרת כמה קשה היה לי לראות מי שבאו עם ילדים ותינוקות למחלקת IVF לפני שהייתי אם בעצמי). מה שכן, שירקי כן מכירה (ואוהבת) את הסיפור על ההריון והלידה שלה, ויודעת שרופאים עזרו לנו בתהליך. בטח כשתגיע לגיל שמספרים בגן על איך אבא ואמא שכבו במיטה והתחבקו והזרע פגש את הביצית יהיה לה מה להוסיף

ושכחתי להוסיף -
אוי, קיצית. כל כך מקווה שלא תעברו כאב כזה פעם נוספת, וההריון הבא יהיה שלו ושלם. אני איבדתי הריון מתקדם בלידה מוקדמת, והשבר והאובדן הגדולים עדיין מלווים אותי ב-back of my mind, וודאי יישארו שם לתמיד. מניחה שילד בתוך אבדן כזה הוא מצד אחד חיזוק ללב, ומצד שני לא מאפשר באמת לתת לעצמך להתפרק ולהיות בתוך מה שקרה. ובאמת נראה לי שהם מבינים הריון גם בלי שאנחנו אומרים, גם ממסרים מהסביבה וגם ממשהו מבפנים, שאני לא יודעת בדיוק לקרוא לו בשם. והאובדן שלכם הוא גם שלו. וצריך לתת מקום גם לשלו, ונראה נכון מאד שדיברתם איתו על התכנון שלא הצליח (ולא נראה לי עקרוני שהוא ידע בדיוק באיזה שלב זה לא הצליח, ודברי הגננת לא מזיקים במובן הזה). ורק שיהיה קל ופשוט (יחסית..) בהמשך.

 

[אינה של יערה]

תיאוריות ומציאות

אובדן הריון אחרי טיפולים - מקווה
שאף אחד לא חווה זאת, אבל אם כן איך הייתה ההתמודדות מול הילד/ים ? לי זה קרה לפני שנה וחצי בשבוע 11-12, ונעשו כל הטעויות האפשריות מול הבן. מעבר לטראומה של האובדן, היה עלי להתמודד עם התנהגותו של בני שהושפעה מאוד מכל העניין. הוא ידע שאני בהריון אבל לא ממני דרך מסרים עקיפים מהמשפחה אתה רוצה אח או אחות ? וכל מיני דברים כאלה. אני זוכרת שההתנהגות שלו הושפעה מאוד, בגן ומול החברים שלו. בסוף היינו צריכים לשבת אתו וממש לדבר. אמרנו לו שתכננו להכנס להריון, והתחלנו להתכונן לנושא (קצת יותר מדי הייתי אומרת) ושזה עדיין לא הצליח. הוא הגיב שהוא שמח שזה לא הצליח כי טוב לו לבד עם אבא ועם אמא... ההסבר הזה בא אחרי התייעצות עם הגננת (שהייתה חזקה מאוד בכל מיני תאוריות שנרכשו בסמינר) שהסבירה שילד בגילו (הוא היה בן 3.5) ברגע שהוא מבין שיש הריון לא יכול להבין שהוא יסתיים לא בלידת תינוק, זה נשגב מבינתו, ולכן כדאי להסביר שכל הדיבורים היו בעצם כוונות תיכנונים שלא יצאו לפועל. מאז אנחנו מאוד משתדלים להרחיק את כל הטיפולים והדיבורים ממנו למרות שלא מזמן הייתה תקרית עם אחות שהזריקה לי וקראה לו (כתבתי כאן על זאת תסלחו לי שאני חוזרת) תוך כדי ניפנוף המזרק "...בו מהר תעזור לי לעשות לך אח או אחות..." מסתבר שהוא לא כל כך הקשיב לה (דיברתי אתו ארוכות אח"כ). אוףףף, זה כל כך מסובך לפעמים !

תיאוריות ומציאות
רק את מכירה את הילד הפרטי שלך (עם כל הכבוד לתיאוריות מהסמינר). אם האינטואיציה שלך אומרת להפריד בינו לבין הטיפולים עד שכבר תהיי עם בטן עגלגלה, זה מה שצריך להיות. לא יודעת מה לעשות לגבי "פרצוף הפוקר" שמנסים לעשות לפני הילדים... להבדיל, סבתו של בעלי נפטרה לפני כמה חודשים. ניסיתי לא לבכות לפני יערה אבל היא הרגישה שאני עצובה והיתה שקטה הרבה יותר מהרגיל. מאוד מצטערת על האובדן.

 

[מאיו]

קייצית יקרה

אובדן הריון אחרי טיפולים - מקווה
שאף אחד לא חווה זאת, אבל אם כן איך הייתה ההתמודדות מול הילד/ים ? לי זה קרה לפני שנה וחצי בשבוע 11-12, ונעשו כל הטעויות האפשריות מול הבן. מעבר לטראומה של האובדן, היה עלי להתמודד עם התנהגותו של בני שהושפעה מאוד מכל העניין. הוא ידע שאני בהריון אבל לא ממני דרך מסרים עקיפים מהמשפחה אתה רוצה אח או אחות ? וכל מיני דברים כאלה. אני זוכרת שההתנהגות שלו הושפעה מאוד, בגן ומול החברים שלו. בסוף היינו צריכים לשבת אתו וממש לדבר. אמרנו לו שתכננו להכנס להריון, והתחלנו להתכונן לנושא (קצת יותר מדי הייתי אומרת) ושזה עדיין לא הצליח. הוא הגיב שהוא שמח שזה לא הצליח כי טוב לו לבד עם אבא ועם אמא... ההסבר הזה בא אחרי התייעצות עם הגננת (שהייתה חזקה מאוד בכל מיני תאוריות שנרכשו בסמינר) שהסבירה שילד בגילו (הוא היה בן 3.5) ברגע שהוא מבין שיש הריון לא יכול להבין שהוא יסתיים לא בלידת תינוק, זה נשגב מבינתו, ולכן כדאי להסביר שכל הדיבורים היו בעצם כוונות תיכנונים שלא יצאו לפועל. מאז אנחנו מאוד משתדלים להרחיק את כל הטיפולים והדיבורים ממנו למרות שלא מזמן הייתה תקרית עם אחות שהזריקה לי וקראה לו (כתבתי כאן על זאת תסלחו לי שאני חוזרת) תוך כדי ניפנוף המזרק "...בו מהר תעזור לי לעשות לך אח או אחות..." מסתבר שהוא לא כל כך הקשיב לה (דיברתי אתו ארוכות אח"כ). אוףףף, זה כל כך מסובך לפעמים !

קייצית יקרה
קודם כל, אני מצטערת על אובדנך ושולחת לך

חם. אנחנו כבר החלטנו לא לספר לאור על הריון עתידי, עד שיראו את הבטן. (ואובדן ההריון לפני שבועיים בהחלט חיזק זאת). לדעתי, אם הוא ידע מה זה IVF ואם לאו - לא ישנה כלל. אני לא מתכוונת ´להודיע´ ולשוחח איתו על כך. אני משערת שבבוא היום, אם הנושא יעלה, אציין זאת.