Walk Two Moons
New member
אז מה כל הדאאווין של שירי מחאה../images/Emo35.gif
ברוח ימים אלו, וסיסמאות המחאה והשינוי שנזעקות ומזדמרות תחת כל אוהל רענן - איך אתם עם שירי מחאה, ואיך אתם עם המחאה במוזיקה של אביתר? מקובל לחשוב על אביתר ככותב טקסטים שהם "אישיים" בעיקרם, כלומר - כותב אינטרוספקטיבי שהוא עצמו, יחסיו עם הזולת והתהליכים הפנימיים שלו הם שעומדים במרכז היצירה שלו. ואמנם, על אף שהרוב המכריע של שיריו נכנסים תחת האפיונים האלו, נראה שהדיסקוגרפיה שלו רצופה בהארות על תחלואים חברתיים ובאבחנות ביקורתיות על הסובב אותו, גם אם לא ב"מחאות" שקופות ומוצהרות. החל מ"כלום לא עצוב" המתבקש, דרך "בראשית", "אמביציה" וגם קצת "דיו", ועד "תחרות כלבים" ואולי גם "הזאב והאיילה", שמתקשר בעיניי לתאוות הבשרים מ"אמביציה" ו"דיו" אבל נוקט טון אישי יותר. גם "מתי נתנשק" הוא לגמרי שיר מחאה בעיניי, אם כי יותר שיר מחאה כלפי הטבע האנושי ופחות "מאבחן" את המצב בחוץ בצורה מובהקת. דעתי תגיע מאוחר יותר (לא, זה לא היה הכל
), בינתיים - מה דעתכם?
ברוח ימים אלו, וסיסמאות המחאה והשינוי שנזעקות ומזדמרות תחת כל אוהל רענן - איך אתם עם שירי מחאה, ואיך אתם עם המחאה במוזיקה של אביתר? מקובל לחשוב על אביתר ככותב טקסטים שהם "אישיים" בעיקרם, כלומר - כותב אינטרוספקטיבי שהוא עצמו, יחסיו עם הזולת והתהליכים הפנימיים שלו הם שעומדים במרכז היצירה שלו. ואמנם, על אף שהרוב המכריע של שיריו נכנסים תחת האפיונים האלו, נראה שהדיסקוגרפיה שלו רצופה בהארות על תחלואים חברתיים ובאבחנות ביקורתיות על הסובב אותו, גם אם לא ב"מחאות" שקופות ומוצהרות. החל מ"כלום לא עצוב" המתבקש, דרך "בראשית", "אמביציה" וגם קצת "דיו", ועד "תחרות כלבים" ואולי גם "הזאב והאיילה", שמתקשר בעיניי לתאוות הבשרים מ"אמביציה" ו"דיו" אבל נוקט טון אישי יותר. גם "מתי נתנשק" הוא לגמרי שיר מחאה בעיניי, אם כי יותר שיר מחאה כלפי הטבע האנושי ופחות "מאבחן" את המצב בחוץ בצורה מובהקת. דעתי תגיע מאוחר יותר (לא, זה לא היה הכל