גם אותם אני אוהב כמובן
אבל זה לא מעניין במיוחד לכתוב עליהם. כולם הרי יודעים שאו'סאליבן והנדרי ברגע שהם מתחילים לקלוע הם לא מפסיקים. והם שחקנים נהדרים. אבל דיויס? אני יודע שהוא הנדרי של שנות השמונים, אבל בזמן האחרון הוא די חלוד. הוא כבר לא מה שהוא היה פעם, זה בטוח. והאנטר יודע לאכזב הרבה. מצד שני אני די אוהב את סגנון המשחק שלו כי הוא לומד את היריב שלו ומסגל את סגנון המשחק שלו בהתאם. ככה הוא הביס את או'סאליבן. על וייט אני דווקא לא משוגע. המשחקים שלו קצת מייגעים. הוא משחק בסגנון של קרקע חרוכה - להוריד את כל האדומים הקלים ואז לשחק התשה עם היריב. בגלל זה תמיד יש לו הף-סנטוריס. למעשה אני די בטוח שהשדרנים פעם אמרו שיש לו את השיא של הכי הרבה הף-סנטוריס. אז זה עובד, אבל יכול להיות מאוד מטיש לראות אותו משחק. אגב - מישהו הזכיר קודם את דוהרטי. אצלי דוהרטי הגיע לרשימה של השחקנים שאני הכי שונא, יחד עם סטיבן לי ובארי פינצ'ס. פשוט כי הוא משחק מגעיל. המשחק שלו ברמות מוגזמות. היה טורניר אחד (אליפות העולם!) שבו דוהרטי הגיע עד לגמר, ורק במשחק אחד מכל הטורניר הוא ניצח בהפרש יותר גדול משולחן אחד. לשימחתי בסוף ויליאמס לימד אותו לקח בגמר, אבל דוהרטי הפיל שם יותר מדי חבר'ה שאהבתי, במשחק יותר מדי צמוד. איך שאני רואה את סגנון המשחק שלו, כמובן שיש לו כישרון, אבל הוא מסתמך על מאזן הנקודות בתור אדג' על השחקנים האחרים שפה ושם מתעוורים מזה, ולכן אין לי הרבה הערכה אליו. אני אישית תמיד מאושר כשהוא יוצא מהטורניר. עוד שחקן אגב שחייבים להזכיר לדעתי הוא היגינס. היכולת של היגינס אדירה - עם החישובים שהוא עושה, הוא לעיתים רחוקות טועה. אבל יש לו חיסרון אחד - אין לו דבר שהכרחי שלשחקן סנוקר מקצועי יהיה - עצבים מברזל. היגינס, ברגע שהשני מתחיל לסגור שולחן, היגינס לא ייתן לו פייט בתגובה. ואם מישהו מתחיל ליצור עליו פער, הוא יתחיל לצמצם קצת מאוחר מדי. וזה הורס אותו. אבל מצד שני, אם הוא מתחיל אדום-שחור, ראינו כבר התוצאות - שני מקסימומים בטורנירים עוקבים שנה שעברה, שיא שטרם נעשה לפניו. אז היגינס הוא בהחלט מהאהובים עליי.