ברכות לפתיחת הפורום וחבל שלא

ברכות לפתיחת הפורום וחבל שלא

הייתם כאן קודם. שמי זוהרה, לרוב אני כותבת בפורום פוריות. אני מטופלת פריון מזה שנה וחצי. בשנה שעברה נכנסתי להריון מטיפולים וההריון התגלה במקרה. אין דרך לתאר את האושר שחווינו. מעקב, ראו שק ואח"כ דופק ופתאום...בשבוע 10 הדופק נעלם ונאלצתי לעבור גרידה. התאבלנו על ההריון הזה כאילו איבדנו אדם יקר. את כל הפנטזיות שלנו השלכנו על העובר הזה. אחרי חודש חזרנו שוב במרץ לטיפולים. עברו להם שלושה חודשים, והאושר שוב דפק בדלתנו. ההריון התחיל בקלות, היו הכפלות ושק ודופק ו...והגענו לשקיפות והכל מעולה. בשבוע 16 עשינו סקירה. אחירון רק הכניס את המטמר ואמר "המצב לא טוב...." העוברית הקטנה שלנו סבלה ממום קשה של שפה וחיך שסועים. כמעט כל המקום שהיה צריך להיות בו הפה שלה, היה חור גדול ושחור. אחרי התלבטות ושבוע קשה ומייסר עברתי גרידה בתל השומר. בדיוק בשבוע הזה הרגשתי את הפרפורים שלה בבטני וידעתי שאני בית קברות מהלך של התינוקת שלי. נתתי לה את שמה, כדי שתהיה לי פרידה מוחשית. מאז עברו שלושה חודשים. יש ימים קשים מאוד ויש ימים טובים, שאני אופטימית ומאמינה שיהיה טוב. אובדן הריון הוא דבר קשה ועצוב, במיוחד כשהוא קורה בשלב כה מתקדם. אני מקווה שניקיתי קצת את נפשי ושאני מכינה לתינוק הבא קן חם ונעים לתשעה חודשים תמימים. מקווה שאוכל גם לחזק וגם לתמוך וגם להיתמך ברגעים הקשים זוהרה שמקווה להצליח בקרוב
 

רומי^^

New member
ברכות../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif לפתיחת הפורוום

תמיד איתנו היקרה - דבר נפלא עשית בהקימך את הפורום הזה, שמי ייתן ויזדקקו לו כמה שפחות נשים...
אני עוד לא יודעת אם אני יכולה "לשייך" את עצמי לפורום, כיוון שחויתי "רק" הריון כימי ו"רק" הפלה טבעית בתחילת שבוע שישי. מקווה שזאת תהיה גם האחרונה שלי.... בטיפולי פוריות קצת מעל שנה. מחשבה נכונה להקים את הפורום - ללא ספק!! מחזקת אותך, ואת כל הבנות שהצטרפו ויצטרפו בהמשך
סופ"ש נפלא
 

רומי^^

New member
אופס, בטיפשותי הסקתי שהנךָ מנהלת,

עד שקראתי את מכתב הפתיחה שלךָ. קבל התנצלותי הכנה!!!!
 

רומי^^

New member
../images/Emo4.gif ממש לא התחלתי טוב פה ../images/Emo10.gif

כל מה שכתבתי התייחס כמובן גם לנשים וגם לבני זוגם, שחווים את החוויה לפעמים קשה כמונו, אם לא יותר.... מקוה שנוכל "להתחיל מחדש"
רומי
 

jole

New member
זוהרה יקרה,

אני מחזקת את ידייך ושמחה לראות שלמרות האובדן האופטימיות נשמרת. אני הייתי בשבוע 16 וקצת (את הסיפור שלי תוכלי למצוא בהודעות ). חשוב לברך על כך שאנו חיים בזמנים מתקדמים אלה ואנו לא נדונות לשאת את ההריון עד סופו בכדי לגלות כי העובר סיכוייו לחיות קטנים או אפסיים או איבד את חייו בעודו בתוכנו. חשוב לבכות, לתת לדמעות לנקות אותנו אך לא לתת לאבל לבלוע אותנו, לא לתת לאבדן למשוך אותנו למצולות. חשוב לא פחות לאהוב את עצמך , לפרגן לעצמך (אני מצאתי את עצמי מתחילה לצלול למחשבות לא בריאות של- אני פגומה, לא טובה מספיק- וזה יכול להיות הרסני-נפשית ופיזית). חישבי על הנפש הזכה שמחכה לתורה לקנן אצלך ובבוא הזמן להיות חלק מחייך. ואם תרגישי שאת שוקעת חיזרי לכאן מהר ואנחנו נזרוק את גלגל ההצלה- לא ניתן לך לטבוע
 
לזוהרה ../images/Emo24.gif

הי זוהרה, אני כל כך מכיר את תחושותיך... השמחה והאושר שעד שהגענו אליהם... כל החלומות הטובים התגשמו, ולפתע... הכל נמחק בשניה... אני בטוח שלפני שניכנסתם לאחירון כל כך הייתם בציפיה דרוכה שהכל יהיה בסדר, וכשלא היה כך...אז פשוט הקרקע נישמטה תחת הרגליים... גם בהריון שלנו התגלה המום באולטראסאונד, ואין מילים לתאר איך החיים משתנים ברגע אחד בודד... משימחה גדולה לעצב ללא גבול... ציינת כי :אחרי התלבטות ושבוע קשה ומייסר עברתי גרידה בתל השומר. בדיוק בשבוע הזה הרגשתי את הפרפורים שלה בבטני וידעתי שאני בית קברות מהלך של התינוקת שלי. גם התקופה של ההתלבטות הינה איומה... לא מאחל אותה לשונאים שלי... העובר עדיין חי ואת/ה יודע שאו טו טו כבר לא... איזו תחושה נוראית...
אני חש כי מתן השם לעוברית שלך היה מאד נכון, כיוון שהפרידה מוחשית הרבה יותר, ונותנת מקום בלב לתינוק/ה החדש/ה שנקווה שיגיע בקרוב בריא/ה ושלם/ה! אני מרגיש טוב עם היוזמה לפורום... אני חש כי אני נפתח הרבה יותר מאשר בקבוצת תמיכה בה היו נפגשים החברים פנים מול פנים, כיוון שאז הרבה יותר קשה! אז מקווה שהפורום יעזור לנו להתמודד...
ממני, תמיד איתנו...
 
תמיד איתנו יקר

קראתי עכשיו את השורות שציטטת מההודעה שלי, ועייני מלאו דמעות. הכאב עדיין כל כך גדול, למרות שעברו כבר יותר משלושה חודשים. הכאב במיוחד מועצם ביום כמו היום, שהמחזור מגיע אחרי עוד טיפול והלב
. קראתי לבתי (כן, היא חיה בבטני 17 שבועות ואהבתי אותה מאוד מאוד), הגר. אני יודעת שלהגר התנכית היו חיים קשים מאוד ואני יודעת שמהגר הקטנה שלי מנעתי חיי סבל. ייסורי ההתלבטות עדיין מכים בי לעיתים, ואני עוד מלקה את עצמי בשאלות מוסריות של טוב ורע. אנשים חושבים שאני חזקה. חושבים שאני סופר וומן. אחרי שבוע חזרתי לעבודה וכאילו כלום. בלב שלי יש בור ענק. הוא יתמלא שוב רק עם תינוק חדש. ועדיין יישאר בו תמיד מקום לשני העוברים שלי. זה שאיבד עצמו בשבוע 10 ולהגר שלי שאבדה לי במו ידיי. סליחה על הפסימיות של היום זוהרה שלא הצליחה גם החודש ומאוד עצובה
 

ליברה*

New member
זוהרה-תצליחי-ובגדול

זה שמך החדש! קראתי אותך גם בפוריות... גם אצלי לא נקלט החודש (אנחנו מקבילות בזמנים, זוכרת?) מה אני יכולה לומר לך, יקירתי, אחרי כל מה שנאמר לך? כלום, רק חיבוק בשתיקה.. ומילה אחת: ס - ב - ל - נ - ו - ת.
 
לזוהרה היקרה ../images/Emo13.gif

הי זוהרה, אני מאד אוהב לקרוא את תחושותייך...את כל כך אמיתית, ואני חש כי המון משותף לכולנו כאן בפורום... התחושה שכלפי חוץ אנו חייבים להראות שהכל בסדר... שאנו חזקים... איך אפשר להיות חזקים אחרי שהילד שלך מת? איך אפשר לחזור לשיגרה? אני עדיין מרגיש כי לא חזרתי לעצמי, מוצא את עצמי בוהה באויר לעיתים קרובות בשאלות כמו, מדוע זה קרה? למה דווקא אני? אולי עשיתי משהו נורא שאינני מודע לו? אז מה שמחזק אותי זה דווקא הדת. אני חילוני לחלוטין, אולם מאמין בהשגחה עליונה. אני מאמין שלכל דבר בעולם הזה יש סיבה. לעיתים איננו מבינים אותה כלל, אולם מה שמתרחש אמור להתרחש... לגבי אבדן ההריון, אני חש כי בעקבותיו אני לא אותו "תמיד איתנו" כמו לפני האבדן. אינני רוצה להלאות אותך כעת בפירוט תחושותי, אולם אני רוצה לעודד אותך ולומר לך שזה שאיבדנו ילד זה עובדה, כעת השאלה אם אנו מתמודדים ומשתקמים או נופלים... אני ובת זוגתי בחרנו באפשרות הראשונה ואני מאחל לכולנו התמודדות והשתקמות קלה עד כמה שאפשר, כיוון שהשבר עמוק מאד. לגבי המחזור, כבן זוג אני חייב לומר לך שאני פשוט רואה את הכאב על פניה של בת זוגתי כאשר היא מקבלת מחזור לאחר הנסיונות להריון... שוב, אני בגישה כן, זה כואב מאד, אבל כשההריון יצטרך להגיע , הוא יגיע!
אז טבעי שאת בוכה, וכן, תבכי... זה ינקה לך את הגוף ויפנה מקום לטוב ואושר שכמו השיר "דרכנו" מהבורגנים (שאני מאד אוהב) אומר - כל הטוב עוד לפניך!!! ממני, תמיד איתנו.
נ.ב. - איך בן הזוג שלך עובר את האבדן? האם את חשה שקשה לו לבטא זאת והוא מדחיק את רגשותיו, או שהוא פתוח לנושא?
 
התמודדות של בן זוגי

האיש שלי קיבל קשה מאוד את מה שקרה. הוא בכה וצעק והתקפל והלב שלי נקרע עוד יותר. בערב הנוראי ההוא, שאחרי הסקירה, שישבנו ובכינו ביחד, ידעתי שביחד נוכל גם לקטוף את הירח. אנחנו כואבים, אנחנו אוהבים ואנחנו ביחד נצליח. הוא פחות מוחצן ברגשותיו, אבל הוא כואב כל מחזור ומתאכזב. הוא גם שותף מלא בטיפולים (מזריק לי, בא לבדיקות וכו´) אז אכזבה שלי היא אכזבה שלו. התחלנו היום טיפול חדש, נקווה שהוא יביא איתו תקווה חדשה והריון חדש. הכמיהה כל כך חזקה, אנחנו מוכנים בכל איברינו להצלחה הבאה. הלב רוצה, הגוף לפעמים בוגד. זוהרה
 
לזוהרה../images/Emo39.gif

תתגובתו של בן הזוג מאד מוכרת לי... אני מאחל לכם בהצלחה מכל הלב ,ומי ייתן וכל שתחלמו ותבקשו לו-יהי! אמן!!! סוף שבוע נעים. ממני, תמיד איתנו
 

קטיה 007

New member
../images/Emo24.gif

זוהרה זה יגיע יותר מהר ממה שאנחנו חושבות חשוב שיהיה לנו ס ב ל נ ו ת רוגע נפשי ואהבה גדולה ב
קטיה
 
למעלה