TheBestOfMe
New member
הרגלים מגונים. מחשבות של געגוע לפני השינה
הייתי יכולה להתרגל לזה. להתרגל לריח של ארוחת ערב מתבשלת לאיטה על הכיריים, בעוד אתה על יד הפסנתר, מנגן.
הייתי יכולה להתרגל לזה. להתרגל למנגינה רגועה ועוטפת, ואני עם כוס יין נשענת על השיש, חולצה שלך עליי בלבד, מקשיבה בכל מאודי.
הייתי יכולה להתרגל לשקט שלך, שמלא בכל כך הרבה רעש, או לרעש שלך שמלא בכל כך הרבה שקט, תלוי מאיפה מסתכלים על זה.
הייתי יכולה שעות להסתכל לך בעיניים ולטבוע בהן, בזמן שאתה טובע בתוכי. הייתי יכולה להישאר איתך ימים ושבועות ויותר אבל אני יודעת להפריד רגש ומחשבה, לצערי, או לשמחתי, תלוי מתי שואלים.
אני במקום טוב באמצע, בין ארוחת הערב שבישלת לבין הפסנתר, אתה מבקש שאקשיב, ומתמכר לריח הקלידים.
אתה יושב וגבך אליי, למזלי, כי כך לעולם לא תדע שכמעט עמדו בעיניי דמעות, ובדיוק בשניה בה הן איימו לרדת לרגע הפסקת את נגינתך וצחקת.
הסתובבתי בגבי אלייך, מערבבת את הסיר שעל הגז, טועמת מן החריפות שהכנסת לחיי.
הייתי יכולה להתרגל לזה, אבל מה הטעם? אני לא טיפוס של חריף.
----------------------------------------------------------
לא פירסמתי מעולם כלום בשום מדיה, מפאת "מה יגידו". אבל בנאדם צריך להתמודד עם מי שהוא, לא? אז הנה, פוסט ביכורים נבחר מבין עשרות.
כותבת טקסטים קצרים ולא מנסה לאגוד אותם לכדי סיפור ארוך. כמובן שאם יש כמה שעוסקים באותו נושא הם יכולים להתאגד יחד אבל בדרך כלל זה לא רווח, כי הכל תלוי סיטואציה ורגע. אם טקסט א' נכתב על נושא 1 וגם טקסט ב' נכתב על אותו נושא- הם לא אותו טקסט כלל וכלל ואין סיבה לחבר בינהם.
ובנוגע למה שפירסמתי.. אני כרגע כנראה מתגעגעת, וזה בסדר
Smile & Love
הייתי יכולה להתרגל לזה. להתרגל לריח של ארוחת ערב מתבשלת לאיטה על הכיריים, בעוד אתה על יד הפסנתר, מנגן.
הייתי יכולה להתרגל לזה. להתרגל למנגינה רגועה ועוטפת, ואני עם כוס יין נשענת על השיש, חולצה שלך עליי בלבד, מקשיבה בכל מאודי.
הייתי יכולה להתרגל לשקט שלך, שמלא בכל כך הרבה רעש, או לרעש שלך שמלא בכל כך הרבה שקט, תלוי מאיפה מסתכלים על זה.
הייתי יכולה שעות להסתכל לך בעיניים ולטבוע בהן, בזמן שאתה טובע בתוכי. הייתי יכולה להישאר איתך ימים ושבועות ויותר אבל אני יודעת להפריד רגש ומחשבה, לצערי, או לשמחתי, תלוי מתי שואלים.
אני במקום טוב באמצע, בין ארוחת הערב שבישלת לבין הפסנתר, אתה מבקש שאקשיב, ומתמכר לריח הקלידים.
אתה יושב וגבך אליי, למזלי, כי כך לעולם לא תדע שכמעט עמדו בעיניי דמעות, ובדיוק בשניה בה הן איימו לרדת לרגע הפסקת את נגינתך וצחקת.
הסתובבתי בגבי אלייך, מערבבת את הסיר שעל הגז, טועמת מן החריפות שהכנסת לחיי.
הייתי יכולה להתרגל לזה, אבל מה הטעם? אני לא טיפוס של חריף.
----------------------------------------------------------
לא פירסמתי מעולם כלום בשום מדיה, מפאת "מה יגידו". אבל בנאדם צריך להתמודד עם מי שהוא, לא? אז הנה, פוסט ביכורים נבחר מבין עשרות.
כותבת טקסטים קצרים ולא מנסה לאגוד אותם לכדי סיפור ארוך. כמובן שאם יש כמה שעוסקים באותו נושא הם יכולים להתאגד יחד אבל בדרך כלל זה לא רווח, כי הכל תלוי סיטואציה ורגע. אם טקסט א' נכתב על נושא 1 וגם טקסט ב' נכתב על אותו נושא- הם לא אותו טקסט כלל וכלל ואין סיבה לחבר בינהם.
ובנוגע למה שפירסמתי.. אני כרגע כנראה מתגעגעת, וזה בסדר
Smile & Love