דוגמא לביטולאבל זה פשוט לא נכון. אין לאמירה הזאת שום אחיזה במציאות. לבית המשפט יש שלל דרכים לבקר את החלטות הממשלה. דרך אחת תילקח לו. דרך שהיא בעיקר בעייתית מבחינה הצהרתית. כל שאר הדרכים יעמדו לרשותו ולבית המשפט לא תהיה שום בעיה, גם לא אם כל הרפורמה תעבור במלואה, לבקר את החלטות הממשלה גם מחר בבוקר.
נניח. אני לא כ"כ אוהב שקובעים את זה כבסיס או תנאי לדמוקרטיה, אבל אין ספק שהמשולש הזה קיים וחשוב וכו'.
מסכים לחלוטין. אבל:
א. בחקיקה הזאת אין שום החלשה של אחת הרגליים.
ב. כל החקיקה נובעת מכך שמערכת המשפט החלישה את רגל הממשלה, בין השאר באמצעות עילת הסבירות, בעשורים האחרונים. אלמלא זה היה קורה כל הרפורמה לא הייתה באה לעולם. כלומר החקיקה הנוכחית היא לא החלשה של אחת הרגליים, אלא תיקון החלשה כזאת.
ג. אמנם הסכמתי בתחילת הפיסקה עם דברייך, אבל גם אם הייתה החלשה עדיין לא היינו מגיעים לא לדיקטטורה ולא לקץ הדמוקרטיה. אלו מונחים בלתי רלוונטיים לחלוטין לאירוע, שנועדו רק להנדס תודעה וליצור אווירה דמגוגית.
שורה תחתונה: אני לא חולק על אבחנותייך וקביעותייך מה יקרה אם וכאשר, אלא שזה פשוט לא האירוע. הטעות שלך לענ"ד היא באקסיומה. בכך שאת מקבלת את הטיעון שיש כאן החלשה של בית המשפט, בעוד שהלכה למעשה זה פשוט לא המצב במציאות.
הביטול רע לשופטים. לוקח מהם כוח.
לא יאפשר להם להחליט שהחלטה שקיבלה הממשלה או שר בממשלה היא לא סבירה.
למשל אם שר החינוך יחליט שלא לפתוח את שנת הלימודים, בית המשפט לא יוכל להחליט שזה לא סביר.