זאב ז`בוטינסקי
New member
התנתקות ללא לגיטימיות ציבורית תוביל להתפרקות
חלק ניכר מהציבור במדינת ישראל חש כי הממשלה פועלת בצורה בלתי לגיטימית. אין זה ציבור קטן שמשקלו זניח. רוב מוחלט של מתפקדי הליכוד ובודאי גם בין מצביעיו מרגיש כי שרון גנב את קולם כדי לממש מצע מדיני הפוך למצע שבשמו קיבל מהם את המינוי לייצגם.
בעת האחרונות לכנסת גלשתי לאתר הליכוד וקראתי את מצע הליכוד – זה עליו רץ הליכוד לבחירות האחרונות. היתה שם קביעה מפורשת כי הליכוד מתנגד ויפעל בכל כוחו הפוליטי כנגד מסירת שטחים ממערב לירדן לריבונות זרה. יתרה מזאת המצע קבע כי בין הירדן לים לא תיכון ריבונות זרה. המנדט שקיבלו שרון וממשלתו (כלומר: שרון, כל שרי הליכוד בממשלה וכל חברי סיעת הליכוד בכנסת) מידי הבוחר היה המנדט לממש את המצע הנ"ל ובודאי שלא את ההיפך הגמור. זאת למרות ששרון אמר במסע הבחירות כי יהיה צורך בויתורים כואבים. לדבריו אלה לא היה אז משקל מכיון שהוא ידע, או לפחות אמור היה לדעת, כי בשיטת הבחירות לפיה נבחר לתפקידו אין משקל לדעתו האישית מכיון שמי שקיבל את המנדט היתה מפלגת הליכוד שמצעה פורט לעיל. אבל שרון בחר לקבל את הקולות של מי שביקש שמנהיגיו לא יממשו את תכנית ההפרדות של מצנע ואת הקולות של מי שדרכו הפוליטית היתה דרכו של הליכוד כפי שפורט במצעו ולמעול באמון שלהם על ידי שימוש בכח שנתנו לו כדי לקעקע כל את דרכם הפוליטית.
רוב מוחלט של מצביעי הליכוד לא האמינו ששרון יבגוד באמונם בצורה כל כך בוטה ולכן הצביעו נגד תכניתו ההזויה ברוב מכריע של שני שלישים – למרות שהוא היה ראש ממשלה מכהן והוא הטיל למערכה על ליבם את כל כובד משקלה של יוקרתו האישית והתפקיד אותו נשלח על ידם למלא. רובם גם לא הצליחו להסביר לעצמם מה גרם לשרון לבצע בהם, בוחריו הנאמנים, מעשה שהוא בבחינת אונס פוליטי.
שמא צדק נחום ברנע כאשר פרסם בידיעות אחרונות אישור להאשמות ח"כ הנדל על שיחה שנערכה בחוות השיקמים בעת שפרקליטת המדינה ביקשה להגיש כנגד שרון ובניו כתב אישום על קבלת שוחד (טיוטת כתב האישום הופצה ברבים)? שמא הגיעו המתייעצים באותה שיחה למסקנה כי כדי לחלץ את עצמו ואת בניו מאימת הדין עליו לספק לשמאל בישראל סיבה להגן על כל מעשה שלו? בתחילה סרבו מצביעי הליכוד להאמין כי זו הסיבה, אבל גם שום הסבר סביר אחר לצעד לא ניתן. כעת גם החליט היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את עמרי שרון בגלל ראיות שיש לו לגבי עברות שנעברו לכאורה על חוק מימון המפלגות בעת ששרון התמודד על אמון הציבור בדרך לתפקידו הנכחי. עצם ההחלטה להעמיד את עמרי שרון לדין פלילי בענין זה מטילה עוד סימני שאלה לגבי הלגיטימיות של כהונת אביו בתפקידו בגלל החשד (המבוסס לדעת היועץ המשפטי לממשלה) כי הגיע לכסאו תוך רמיסת חוק מימון המפלגות. לסיום ברור כי תופח האדמה הלוהט של המשך הפרשה עדיין מונח על ברכי היועץ המשפטי לממשלה – פרשת סיריל קרן.
מבחינה ציבורית אין זה משנה בכלל אם סימני השאלה הללו מבוססים או לא, עצם העובדה שהם מרחפים באויר כסימן שאלה גדול וקיום מציאות המוכיחה כי אנשי שמאל בולטים מוכנים לכופף כל עקרון מוסרי כדי שלא לחבל בביצוע ההתנתקות שומטים את הלגיטימציה למעשיהם מתחת רגלי שרון וממשלתו.
נוהגים בימים אלה להעלות גם מקרים דומים בעבר: מנחם בגין שפנה כנגד מפלגתו, ויצחק רבין שהודיע כי כל מי שיפגע בהתיישבות ברמת הגולן יפגע בבטחון המדינה ממש ערב בחירתו. הצגה זו מתעלמת בדיוק מסימני השאלה בעיני חלקים נרחבים בציבור (כולל אלה התומכים בדרכו החדשה של שרון) לגבי הגורם לשנוי. לגבי בגין ולגבי רבין לא היה ספק גם בעיני המתנגדים החריפים ביותר כי המניע היה אך ורק שיפוט, אפילו אם מוטעה, המונע ע"י שיקול טובת המדינה ללא ערוב של כל גורם אישי שהוא. במקרה של שרון אין קונצנזוס כזה וזו גם הסיבה בגללה הוא חושש ללכת לבוחר לקבל את הלגיטימציה ומסתתר מאחרי טיעונים של חוק יבש. הבעיה היא שכאשר המחנה המתנגד הוא בגודלו הנכחי הוא נדחף ע"י שרון למצב בו אי ציות אזרחי יהיה מפלטו האחרון. הפילוסוף ההודי ג`ון רולס (יליד 1921) כתב מאמר ידוע על ההצדקה של אי ציות אזרחי בו הוא מסביר מתי אי ציות כזה מוצדק לדעתו. בדיוק באותו ענין התפרסמה גם חוברת בהוצאת שלם עם מאמרים מאלפים מהשמאל ומהימין.
שרון דוחף את המדינה לפינה ובהעדר גב מוסרי חזק ובהעדר גב ציבורי מוחץ לא יוכל לעבור את מהמורות הדרך שמצב כזה מייצר – המדינה עלולה להתפרק. לכן המוצא היחיד מהמצב הזה הוא עריכת בחירות מוקדמות לפני ביצוע ההתנתקות כאשר ההתנתקות תהיה נושא הבחירות. בחירות כאלה, אם יאשרו התנתקות, יסירו מעל הפרק את הספק הכבד בדבר לגיטימיות הביצוע בידי המבצעים.
חלק ניכר מהציבור במדינת ישראל חש כי הממשלה פועלת בצורה בלתי לגיטימית. אין זה ציבור קטן שמשקלו זניח. רוב מוחלט של מתפקדי הליכוד ובודאי גם בין מצביעיו מרגיש כי שרון גנב את קולם כדי לממש מצע מדיני הפוך למצע שבשמו קיבל מהם את המינוי לייצגם.
בעת האחרונות לכנסת גלשתי לאתר הליכוד וקראתי את מצע הליכוד – זה עליו רץ הליכוד לבחירות האחרונות. היתה שם קביעה מפורשת כי הליכוד מתנגד ויפעל בכל כוחו הפוליטי כנגד מסירת שטחים ממערב לירדן לריבונות זרה. יתרה מזאת המצע קבע כי בין הירדן לים לא תיכון ריבונות זרה. המנדט שקיבלו שרון וממשלתו (כלומר: שרון, כל שרי הליכוד בממשלה וכל חברי סיעת הליכוד בכנסת) מידי הבוחר היה המנדט לממש את המצע הנ"ל ובודאי שלא את ההיפך הגמור. זאת למרות ששרון אמר במסע הבחירות כי יהיה צורך בויתורים כואבים. לדבריו אלה לא היה אז משקל מכיון שהוא ידע, או לפחות אמור היה לדעת, כי בשיטת הבחירות לפיה נבחר לתפקידו אין משקל לדעתו האישית מכיון שמי שקיבל את המנדט היתה מפלגת הליכוד שמצעה פורט לעיל. אבל שרון בחר לקבל את הקולות של מי שביקש שמנהיגיו לא יממשו את תכנית ההפרדות של מצנע ואת הקולות של מי שדרכו הפוליטית היתה דרכו של הליכוד כפי שפורט במצעו ולמעול באמון שלהם על ידי שימוש בכח שנתנו לו כדי לקעקע כל את דרכם הפוליטית.
רוב מוחלט של מצביעי הליכוד לא האמינו ששרון יבגוד באמונם בצורה כל כך בוטה ולכן הצביעו נגד תכניתו ההזויה ברוב מכריע של שני שלישים – למרות שהוא היה ראש ממשלה מכהן והוא הטיל למערכה על ליבם את כל כובד משקלה של יוקרתו האישית והתפקיד אותו נשלח על ידם למלא. רובם גם לא הצליחו להסביר לעצמם מה גרם לשרון לבצע בהם, בוחריו הנאמנים, מעשה שהוא בבחינת אונס פוליטי.
שמא צדק נחום ברנע כאשר פרסם בידיעות אחרונות אישור להאשמות ח"כ הנדל על שיחה שנערכה בחוות השיקמים בעת שפרקליטת המדינה ביקשה להגיש כנגד שרון ובניו כתב אישום על קבלת שוחד (טיוטת כתב האישום הופצה ברבים)? שמא הגיעו המתייעצים באותה שיחה למסקנה כי כדי לחלץ את עצמו ואת בניו מאימת הדין עליו לספק לשמאל בישראל סיבה להגן על כל מעשה שלו? בתחילה סרבו מצביעי הליכוד להאמין כי זו הסיבה, אבל גם שום הסבר סביר אחר לצעד לא ניתן. כעת גם החליט היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את עמרי שרון בגלל ראיות שיש לו לגבי עברות שנעברו לכאורה על חוק מימון המפלגות בעת ששרון התמודד על אמון הציבור בדרך לתפקידו הנכחי. עצם ההחלטה להעמיד את עמרי שרון לדין פלילי בענין זה מטילה עוד סימני שאלה לגבי הלגיטימיות של כהונת אביו בתפקידו בגלל החשד (המבוסס לדעת היועץ המשפטי לממשלה) כי הגיע לכסאו תוך רמיסת חוק מימון המפלגות. לסיום ברור כי תופח האדמה הלוהט של המשך הפרשה עדיין מונח על ברכי היועץ המשפטי לממשלה – פרשת סיריל קרן.
מבחינה ציבורית אין זה משנה בכלל אם סימני השאלה הללו מבוססים או לא, עצם העובדה שהם מרחפים באויר כסימן שאלה גדול וקיום מציאות המוכיחה כי אנשי שמאל בולטים מוכנים לכופף כל עקרון מוסרי כדי שלא לחבל בביצוע ההתנתקות שומטים את הלגיטימציה למעשיהם מתחת רגלי שרון וממשלתו.
נוהגים בימים אלה להעלות גם מקרים דומים בעבר: מנחם בגין שפנה כנגד מפלגתו, ויצחק רבין שהודיע כי כל מי שיפגע בהתיישבות ברמת הגולן יפגע בבטחון המדינה ממש ערב בחירתו. הצגה זו מתעלמת בדיוק מסימני השאלה בעיני חלקים נרחבים בציבור (כולל אלה התומכים בדרכו החדשה של שרון) לגבי הגורם לשנוי. לגבי בגין ולגבי רבין לא היה ספק גם בעיני המתנגדים החריפים ביותר כי המניע היה אך ורק שיפוט, אפילו אם מוטעה, המונע ע"י שיקול טובת המדינה ללא ערוב של כל גורם אישי שהוא. במקרה של שרון אין קונצנזוס כזה וזו גם הסיבה בגללה הוא חושש ללכת לבוחר לקבל את הלגיטימציה ומסתתר מאחרי טיעונים של חוק יבש. הבעיה היא שכאשר המחנה המתנגד הוא בגודלו הנכחי הוא נדחף ע"י שרון למצב בו אי ציות אזרחי יהיה מפלטו האחרון. הפילוסוף ההודי ג`ון רולס (יליד 1921) כתב מאמר ידוע על ההצדקה של אי ציות אזרחי בו הוא מסביר מתי אי ציות כזה מוצדק לדעתו. בדיוק באותו ענין התפרסמה גם חוברת בהוצאת שלם עם מאמרים מאלפים מהשמאל ומהימין.
שרון דוחף את המדינה לפינה ובהעדר גב מוסרי חזק ובהעדר גב ציבורי מוחץ לא יוכל לעבור את מהמורות הדרך שמצב כזה מייצר – המדינה עלולה להתפרק. לכן המוצא היחיד מהמצב הזה הוא עריכת בחירות מוקדמות לפני ביצוע ההתנתקות כאשר ההתנתקות תהיה נושא הבחירות. בחירות כאלה, אם יאשרו התנתקות, יסירו מעל הפרק את הספק הכבד בדבר לגיטימיות הביצוע בידי המבצעים.