חיי נישואים מכושפים

[שָׂרָה]

חיי נישואים מכושפים ../images/Emo7.gif

תשמעו איזה סיפור זוועתי אני עוברת לא יודעת איפה לכתוב את זה. אולי זה מתאים לכאן? אז אני שרה מניו ג'רסי, אשה לקויית שמיעה נשואה לבעל נפלא ואמא ל3 ילדים... אבל אנו עוברים תקופה זוועתית אני כל כך מתוסכלת

זה סיפור על כישוף שהורס לנו את החיים. לא האמנתי בכישופים עד שראיתי שמה שקורה לנו זה לא סתם מזל רע. אז זה ככה: לפני איזה 8 שנים בחור אינדיאני מפרו (גם לקוי שמיעה) חיזר אחרי ולא הניח לי אפילו שלא הייתי מעוניינת בו. הוא היה בחור שמן במשקל של סביבות 150 ק"ג והיה בעל חגורה שחורה בג'ודו. הוא הציף אותי במתנות כמו חליפת ג'ודו יקרה, פרח שושנה מלאכותי מלא בושם וורדים עם סיכה לנעוץ... בונבונירות שוקולדים, ומנורת לילה בצורה של לב.. כלוב גדול עם 2 תוכים אחת צהובה והשני כחול. הבחור אפילו עבר גיור פיקטיבי כדי לנסות לכבוש את ליבי. הייתי הולכת לקראטה כל יום והבחור אלבארו גם הלך לשם. הוא גר בניו ג'רזי ואני גרתי בברוקלין בבית הורי. אז כשנסעתי ברכבת התחתית הביתה, הוא היה מלווה אותי ברכבת ומשוחח איתי וגם כן מנדנד שאסכים להתחתן איתו. ואז הוא היה נוסע כל הדרך הבית לניו ג'רסי מהרכבת מברוקלין. הוא היה מציף לי את הדואר האלקטרוני במלא מכתבים היה עוקב אחרי ברחוב, כופה עלי חיבוקים. הוא ממש הטריד אותי. אפילו בחלומות היה מטריד אותי. הוא היה מופיע בחלומות שלי וצורח עלי בזעם שאתחתן איתו. אני לא יכלתי להיות 'רעה' ולהגיד לו שיעזוב אותי כי אנשים היו דוחים אותו וריחמתי עליו. בכלופן הוא היה עושה פרובוקציות בבית הספר לקראטה איפה שלמדתי. קיבלתי חגורה חומה בקראטה והוא צרח עלי שלא מגיע לי חגורה חומה שאני סתם פחדנית שלא יודעת קראטה. הוא חטף לי את החגורה מהיד. מאד התרגזתי ואיבדתי את השליטה ונתתי לו סטירה. ואז באותו היום הוא גנב ממני את התעודה של החגורה חומה עם תמונה שלי. כך: נסעתי ברכבת הביתה איתו כמובן ואז כאשר יצאתי מהרכבת והדלתות נסגרו והרכבת התחילה לנסוע הוא ניפנף עם התעודה שלי מהחלון כולו מחייך ואמר לי שלום בחיוך ממזרי. אז ראיתי שהוא סחב ממני את התעודה ללא ידיעתי. כל כך נעלבתי! בהזדמנות אחרת הוא דחף אותי מה שגרם לי להתעצבן ולדחוף אותו בחזרה. המאסטר של הקראטה התעצבן על שנינו וחבט לכל אחד מאיתנו על הגב ואז זרק את שנינו אפילו שזה לא היה באשמתי. עברתי מהקראטה לאיקידו. הוא הלך אחרי כמובן והמשיך להטריד אותי ולנדנד שאתחתן איתו. הוא היה משתנה מבחור נפלא שמחלק מתנות למפלצת זועמת ובוכיה ומנדנד וחוזר חלילה להיות בחור נפלא. יום אחד נשבר לי ממנו. ואז הלכתי לתחנת רכבת ברחוב 34 פינת שדרה 6 במנהטן (2 דקות הליכה מהדוג'ו לאייקידו) ששם יש הרבה אנשים ושוטרים שהוא לא יוכל לפגוע בי אם יתרגז יותר מדי... ושם בתחנה ליד העמודים הכסופים והים של אנשים שהסתובבו כמו נמלים אמרתי לו: תשמע אלבארו: אני לא מתחתנת איתך. לא לעולם לא!! בבקשה ממך תפסיק להטריד אותי. אני לא רוצה להיות אשתך!!! אוהו איזה תגובה הוא הגיב: הוא התחיל לבכות ולצרוח ולשאוג, דפק באגרופים קמוצים על החזה שלו כמו גורילה זועם, מרט את שערותיו, דפק את ראשו בעמוד הכסוף עד שהעמוד רטט, דפק באגרופים על העמוד... אני רעדתי מפחד. פחדתי שהוא יחליט לכוון את זעמו אלי ולזרוק אותי לפסי הרכבת אולי. אז חיכיתי שירגע לפני שהעזתי ללכת למטה לקומה של הרכבת. נפרדתי בדמעות (יותר מפחד מאשר הצער על הפרידה) וכאשר ירדתי לרכבת מיקמתי את עצמי במדרגות ליד אנשים שלא יחשוב על לזרוק אותי לפסי הרכבת. הוא הלך אחרי. ברכבת הוא המשיך לבכות ולהתחנן שאשנה את דעתי. (ל-מה? לא רציתי מעולם להתחתן איתו!) הגעתי לתחנה של הבית שלנו ושם הוא המשיך לילל ולבכות לי עד 12 בלילה שאז פשוט יצאתי מהתחנה בריצה הביתה. למחרת כאשר קמתי בבוקר הרגשתי ריח של קטורת. כל גופי עיקצץ וגירד. מהר מאד כוסתי בפריחה מדממת. בגדי נהיו מוכתמים בדם. נראתי כמו רוח רפאים. כל הזמן גירדתי את גופי בטירוף. ראשי היה מעורפל. הרגשתי שאני מאד אוהבת את הבחור הזה. אבל בהגיון ידעתי שזה לא יתכן. בכיתי מגעגועים. אבל לא! ואז חשדתי שהוא עשה עלי כישוף. בלבי נפרדתי מהתעודה שהוא גנב ממני. כדי שלא יוכל לעשות עלי עוד כישוף. התפללתי תהילים כל יום ספר שלם של תהילים כדי שהשם יעזור לי. סבלתי מאד. כל לילה חלמתי עליו. הוא המשיך להטריד אותי גם בחלומות. בחלומות היה צועק עלי שאתחתן איתו, וגם היה אונס אותי. ובמציאות לא בחלום כל הזמן הייתי צריכה להחליף את בגדי המוכתמים בדמי. לא היה לי כוח לכלום. הייתי נאבקת בכבלי השינה ומנסה להמשיך לתפקד. הריח הקטורת כבר נמאס עלי עד בחילה. אז המשכתי להגיד תהילים. אחרי 25 יום בוקר אחד קמתי. פתאום גופי לא גירד יותר. לא היה לי שום פצעים. עורי היה חלק כרגיל ללא סימנים לפריחה המגרדת והמדממת שהיה לי. ואז בדקתי את הדואר האלקטרוני. קיבלתי ממנו הודעה שהחדר שלו נשרף. כנראה השריפה שרפה איזה משהו שעשה עלי כישוף. מי יודע. הרגשתי יותר טוב. כל התופעות האלו נעלמו. הוא המשיך לשלוח אלי דואר אלקטרוני אבל הטריד פחות ופחות. החלומות עליו פסקו. הערפל נעלם. חזרתי לעצמי. חזרתי למכון לקראטה. אמשיך לכתוב אחר כך . מאוחר לי.

 

[Fozzie]

../images/Emo80.gifאני מניחה שזה לא כל הסיפור....

רק מעניין אותי לדעת, כמה זמן בערך הוא חיזר אלייך עד שצעקת עליו בתחנת הרכבת? וממי קיבלת את ההודעה שהחדר שלו נשרף? ממנו?

 

[שָׂרָה]

חיזר אחרי שנתיים. ההודעה על השריפה - ממנו.

 

[שָׂרָה]

המשך../images/Emo7.gif

אז ככה... חזרתי לקראטה בשמחה. הגראנד מאסטר נתן לי עוד צ'אנס. הוא לא האמין לי שאני לא עוררתי פרובוקציות. ואז אחרי זמן מה נתן גם לאלבארו צ'אנס לחזור אבל רק פעם בשבוע. אני יכלתי לבוא לקראטה כרגיל כל יום. אז לא באתי לקראטה ביום שהוא בא לקראטה. הוא המשיך לשלוח אלי אימילים ושאל אותי למה אני לא באה ביום שהוא בא. ואז בינואר 2000 בחור אחר ששמו בערל שהיכרתי אותו ממקודם מאז שהייתי בת 15 התגרש מאשתו השניה חזר לארה"ב מהארץ. (גם כאן זה סיפור ארוך, אספר בקצרה שתדעו במה מדובר. בהיותי בת 15 ודוברת אנגלית עילגת השתתפתי בליווי אבי במפגש 'מלווה מלכה' במועדון של חרשים. בערל השתתף וראה אותי אבל לא דיבר איתי מילה שאף אחד לא הכיר אותי. אבל הוא משך את תשומת ליבי ואז אמרתי לעצמי, הוא יותר מדי חרדי לא זה לא יהיה בעלי לעתיד! לא לא! בפעם השניה שפגשתי אותו בהיותי בת 21 ב1996 במפגש מלווה מלכה נוספת אז דיברתי אנגלית יותר טוב ואחרי שאבא שלי הוריד אותי מהרכב בערל ניגש אלי ביוזמתו והציע לי שהוא יקח אותי הביתה. הוא היה אז כבר גרוש מאשתו הראשונה שהיתה חולת סכיזופרניה. ואז שוחחנו שעות במשך 4 שעות רצופות. חשבתי לעצמי הייתי שמחה בחור כזה אבל לא גרוש! הוא כבר אז לא היה כל כך חרדי. כבר לא היה לבוש בשחור הזקן היה קצוץ והיה באמת מותק של בחור. וכל רגע הלכה מחשבה בראשי זה בעלי לעתיד... לא, אני לא אתחתן עם גרוש! אז כאשר עצר עם הרכב מתחת לבית שלי בשעה 12 בלילה שוחחנו ושוחחנו עד שהסתכלתי על השעון ואמרתי הוי לא עכשיו זה 2 לפנות בוקר אמא תהרוג אותי! במשך השנה הזאת זה היה הזמן שהצטרפתי לקראטה ובערל גם הלך לשם כך שהידידות שלנו נמשכה עד 1998 ואז הוא קיבל הצעת שידוך בארץ ונסע לארץ אפילו שאמרתי לו שהבחורה המוצעת לא מתאימה לו. כי הכרתי אותה מהבית הספר שלמדתי בארץ. משום מה לא רצה לצאת איתי לפגישה. כבר אז שיניתי את דעתי ורציתי לבדוק אפשרות נישואים איתו. לא הרשתי לעצמי להתאהב בו כי הוא לא רצה לצאת איתי. כאשר בערל עזב, אלבארו התחיל ללכת לקראטה) בכול אופן בערל התגרש מאשתו השניה (שהיתה מאד תלותית וילדותית והאמא מאד התערבה בנישואים).. וחזר לקראטה. באותו הזמן אלבארו הוכיח התנהגות 'טובה' אז הורשה לבוא לקראטה כל יום. כבר לא יכלתי להתחמק ממנו. ואז שני הבחורים התחילו לריב עלי. אלבארו שנא את הבחור השני שנאת מוות. כאשר הלכתי הביתה לא הסכמתי שאלבארו ילווה אותי. לפעמים הלכתי הביתה לבד ולפעמים הבחור השני היה לוקח אותי ברכב שלו הביתה. יום אחד אני צריכה ללכת הביתה מוקדם אלבארו ניסה ללוות אותי לרכבת. אמרתי לו שאני לא רוצה. אנו התווכחנו בלובי. ואז הבחור השני ירד וראה אותנו מתווכחים. בערל צעק עליו תעזוב אותה! ואז אלבארו אמר לו אני אהרוג אותך!! הפרשה התפוצצה כך שסילקו את אלבארו לתמיד. מאז ההטרדות של אלבארו היו רק באימילים. התעלמתי. הוא אפילו ניסה ללכת אחרי ברחוב אז בערל ואני פנינו לתחנת המשטרה. והוא קיבל הודעה להניח לי לנפשי. בערל היה בחור מקסים ורגיש. הוא היה מחזר קלאסי. היה קונה תשומת לב קטנה, כרטיס ברכה ליום הולדת, או כרטיס ברכה ליום האהבה. מדי פעם יצא איתי למסעדות מעולות. הוא היה בחור אהוב ומוקף בחברים. לא דחוי כמו אלבארו שאין לו אף חבר. לצאת איתו היה תמיד כיף. היינו יוצאים למפגשים ולשם שינוי הייתי מוקפת בידידים והכרתי אנשים. בערל היה בחור מאד חם ומרעיף אהבה. תמיד אהב ללכת איתי יד ביד. הוא אהב לחבק אותי ולשבת איתי כאשר זרועו מקיפה אותי באהבה. כאשר נסענו ברכב הוא מדי פעם היה מושיט את ידו הימנית להחזיק את ידי ומדי פעם היה שולח לי מבט מאוהב ומאושר. בכולופן במשך השנה הזאת יצאנו מאד הרבה התאהבנו ובסוף התחתנו. ביום החתונה עצמו אלבארו הופיע לבוש בחליפה ועניבה חגיגית לחתונה בלי הזמנה. בערל מאד התעצבן ואמר לי שהוא היה רוצה לגרש את אלבארו אבל לא רצינו פרובוקציות בחתונה אז התעלמנו מנוכחותו. בחופה כאשר עמדתי תחת החופה ובערל קידש אותי בטבעת אלבארו עמד בין המוזמנים והתייפח מרות כאשר הוא מנסה להחניק את היפחות מה שלא מתאים לגבר לבכות ככה לפני כולם.. דמעות ירדו מעיניו בלי הפסק והוא ניגב את עיניו בשרווליו כל הזמן בנסיון לא מוצלח להסתיר את פניו ועיניו האדומות מבכי. כאשר הצטלמנו עם כל החברה' החרשים אלבארו נדחק ועשה אות V מעל הראש שלי. הוא כל הזמן ניסה להצטלם לידי. אחרי החתונה כאשר נסענו ברכב הביתה ב3 לפנות בוקר הוא היה עסוק בנהיגה. רציתי לשאול אותו איך היתה החתונה אבל הוא הסתכל על הכביש שלפניו בלי להתייחס אלי בכלל. חשבתי לעצמי שהוא עייף מאד אבל זה היה בכל זאת מוזר. הושטתי את היד להחזיק בידו הימנית. אחרי רגע משך את ידו בחדות כאילו שהוא נרתע מהמגע שלי. שאלתי אותו: בערל, אתה בסדר? הוא לא הגיב. אז שאלתי אותו שוב יותר בקול למקרה שלא שמע: אתה בסדר?? אז הוא הסתובב אלי וענה בקול חסר הבעה: מה? אני עייף. המשך יבוא