במקום זה, עדיף חוק כמו במרבית מדינות אירופה (למעשה כל מדינות אירופה שאין בהן רוב קתולי), מספיק שצד אחד מעוניין בגירושין והגירושין נכנסים לתוקף מייד. ענייני הכספים והסדרי ראיית הילדים עם יש מתנהלים בנפרד. ככה אין סרבני/ות גט, אין עגונות, ואף אחד/ת לא נשאר/ת בנישואין בניגוד לרצונו/ה.
מה שצריך לעשות זה לאפשר נישואין אזרחיים במקביל לנישואין דתיים. מי שבוחר להינשא בנישואין דתיים, שיתמודד עם חוקי ההלכה כולל סרבנות גט וכל הקשור בזה.
ומי שבוחר להינשא בנישואין אזרחיים - ממילא זה לא רלוונטי לגביו.
המצב כאן אבסורדי. מצד אחד יש צורך בהסכמת הצד השני כדי להפריד את הקשר "האלוהי" שנוצר בעת הנישואין. מצד שני , אם הוא לא מעוניין מעבירים אותו מסכת יסורים (כולל לשים אותו מאחורי סורג ובריח כאילו היה שודד או אנס) כדי שיגיד שהוא רוצה (אפילו שהוא לא). או שמחפשים מתחת לאדמה איזו עילה לפיה הנישואין לא היו תקפים. בקיצור ממציאים כל מיני בעיות ולאחר מכן מנסים להמציא להן פתרונות.
הקטע המצחיק שרוב המקרים שלפחות מגיעים לתקשורת לגבי עגונות במשך שנים שהבעל לעתים אפילו מנסה להעלם ואף לברוח לחו"ל רק כדי לא לתת להן גט הם מהמגזר הדתי או לפחות המסורתי. אין לי מושג אם המקרים שאנו שומעים עליהם מייצגים את התמונה הכוללת, אבל יש בכך הרבה מן ההיגיון. עבור בחורה חילונית גמורה ביחוד אם כבר יש לה ילדים, זה לא יזיז יותר מדי אם לא תקבל גט. שהרי לאחר הסדרת הפרדת הרכוש וענייני הילדים - זה לא מגביל אותה במיוחד.
