אינה של יערה
New member
מתפקדת
מתפקדת
אני אמא ליערה שנולדה לפני שנה וחצי לאחר IVF שני, ובחודש הבא קופצת שוב לסירה. אצלנו ההחלטה לחזור לטיפולים לא היתה קלה. יערה שלי נולדה בשבוע 30, במשקל של 800 גרם, אחרי הריון קשה מאוד. הייתי באשפוז משבוע 26 וילדתי בניתוח חירום בגלל רעלת הריון משתוללת. יערה היתה 10 שבועות בפגייה והיום היא השלימה את כל הפערים אבל עדיין מיניאטורה. מה שמוביל אותנו היישר להתלבטות: לדברי הרופאים יש סיכוי לא רע שהרעלת תחזור. נכון, אני במעקב מאוד צמוד, אבל כרגע אין שום דבר שמדע הרפואה המודרנית יכול לעשות נגד רעלת הריון (שגורמת גם להפסקת הצמיחה של העובר). אני עומדת כמעט בוודאות לפני שמירת הריון, אשפוז, לידה מוקדמת ופגייה. מצד שני, יכול להיות שלא. מה זה יעשה לבת שלי, שתהיה אז בת שנתיים ומשהו? באיזו זכות אני לוקחת על עצמי סיכון כזה? הרי אם שוב תהיה לידה מוקדמת, אמא שלה נעלמת לה לזמן ממושך. באיזו זכות אני מסכנת את עצמי, את בריאותה הנפשית של הבת שלי ואת בריאותו של התינוק שעוד לא נוצר? הפעם זכינו בלוטו - פגית נטולת סיבוכים. אף אחד לא ערב לי שגם בפעם הבאה יהיה כל-כך פשוט. מבחינת תמיכה, אנחנו כרגע לא מספרים להורים שלנו כלום. (בטיפול הקודם הם היו שותפים מלאים, ואת התשובה החיובית קיבלתי כשהייתי בשיחה ממתינה עם חמותי...) אני לא רוצה שהם יחוו את כל העניין יחד איתנו כי ראיתי כמה היה להם קשה לראות אותי סובלת. גם היה מאוד מעצבן להסביר להם את עניין הבטא הראשונה, והשנייה, ולחכות עד הדופק, ולראות איך הלב שלהם נשבר כשהעניינים התחילו להסתבך... אין לי כוח לעבור את זה שוב ולענות על כל השאלות.
מתפקדת
אני אמא ליערה שנולדה לפני שנה וחצי לאחר IVF שני, ובחודש הבא קופצת שוב לסירה. אצלנו ההחלטה לחזור לטיפולים לא היתה קלה. יערה שלי נולדה בשבוע 30, במשקל של 800 גרם, אחרי הריון קשה מאוד. הייתי באשפוז משבוע 26 וילדתי בניתוח חירום בגלל רעלת הריון משתוללת. יערה היתה 10 שבועות בפגייה והיום היא השלימה את כל הפערים אבל עדיין מיניאטורה. מה שמוביל אותנו היישר להתלבטות: לדברי הרופאים יש סיכוי לא רע שהרעלת תחזור. נכון, אני במעקב מאוד צמוד, אבל כרגע אין שום דבר שמדע הרפואה המודרנית יכול לעשות נגד רעלת הריון (שגורמת גם להפסקת הצמיחה של העובר). אני עומדת כמעט בוודאות לפני שמירת הריון, אשפוז, לידה מוקדמת ופגייה. מצד שני, יכול להיות שלא. מה זה יעשה לבת שלי, שתהיה אז בת שנתיים ומשהו? באיזו זכות אני לוקחת על עצמי סיכון כזה? הרי אם שוב תהיה לידה מוקדמת, אמא שלה נעלמת לה לזמן ממושך. באיזו זכות אני מסכנת את עצמי, את בריאותה הנפשית של הבת שלי ואת בריאותו של התינוק שעוד לא נוצר? הפעם זכינו בלוטו - פגית נטולת סיבוכים. אף אחד לא ערב לי שגם בפעם הבאה יהיה כל-כך פשוט. מבחינת תמיכה, אנחנו כרגע לא מספרים להורים שלנו כלום. (בטיפול הקודם הם היו שותפים מלאים, ואת התשובה החיובית קיבלתי כשהייתי בשיחה ממתינה עם חמותי...) אני לא רוצה שהם יחוו את כל העניין יחד איתנו כי ראיתי כמה היה להם קשה לראות אותי סובלת. גם היה מאוד מעצבן להסביר להם את עניין הבטא הראשונה, והשנייה, ולחכות עד הדופק, ולראות איך הלב שלהם נשבר כשהעניינים התחילו להסתבך... אין לי כוח לעבור את זה שוב ולענות על כל השאלות.
