על סף שבירה

[M i d n i g h t G]

על סף שבירה

רקע כללי- התגייסתי לפני כשנה לצה"ל עם חששות אדירים מאיך שאני אסתדר גם בגלל ש18 שנה חייתי בפחד מתמיד מהצבא בגלל שאבא שלי נכה צה"ל וגם יצא לי לשמוע על מקרים שבו חיילים הרגישו כ"כ אבודים ולבד עד שהם שמו קץ לחייהם... בכל אופן, בטירונות מאוד נהנתי למרות המרחק העצום מהבית (זה היה ממש ליד אילת ואני באיזור המרכז!) אבל אחרי שסיימתי את הטירונות התחילו הבעיות... הגעתי לקורס באחד הבסיסים של חיל האוויר בצפון, קורס של 3 חודשים שהרגיש כמו 3 שנים. לא אכלתי בכל הזמן שהייתי בקורס, לא הייתי מדבר עם אף אחד,לא התחברתי עם המפקדים ועם שאר האנשים שהיו איתי בקורס... אפילו הייתי בוכה בלילות לפעמים אפילו. כל מה שעשיתי היה ללמוד בשיא הכוח רק בשביל להרוויח עוד כמה שעות בבית. בקורס הרגשתי מה זה להישבר.. הייתי מנותק מהעולם- גם מהצבאי וגם מהאזרחי, עד שהייתי יוצא הביתה גם בקושי הייתי יוצא עם החברים שלי (בשביל לא לשרוף את הזמן היקר שלי בבית). כמה וכמה פעמים שקלתי לגשת לקפ"ס אבל כל הזמן עצרתי את עצמי כי פחדתי מההשלכות של זה (צעד מטומטם שאין כמוהו) אבל החזקתי בקורס (בקושי, כמו שאמרתי היו שבועות שלמים שלא אכלתי ביום יותר משהו מעבר לבורקס בשק"ם) כי אמרתי שאחריו אני מגיע לקירייה לתפקיד נוח וקרוב. באמת בסוף סיימתי את הקורס והגעתי לקרייה וממש נהנתי שמה, אפשר להגיד שחזרתי לחיות... שוב פעם התחלתי לצחוק..לאכול...להיקשר עם אנשים. אבל אז הייתי צריך לעבור משמה בגלל בעיות בריאותיות וההצבה היחידה הייתה בדרום. הייתי ממש בבאסה אבל אמרתי שאין ברירה. לעניינו, אני כבר 7 חודשים "טובים" בבסיס בדרום וסובל מכל שנייה- שמה באמת אין לי אנשים לדבר איתם, אני מרגיש כמו איזה אאוטסיידר שאף אחעד לא אכפת ממנו... אני בדיכאון רציני, הפעם ניסיתי לפנות לקפ"ס... באמת שניסיתי... והוא חשב משום מה שאני מזייף ולא מספיק במצוקה ולא רצה לעזור לי. אני עכשיו מחכה לועדה שאני מקווה שתעזור לי לצאת משמה אבל אני מחכה לה 4 חודשים.. אני מרגיש שאף אחד לא עוזר לי ואני לא יכול להחזיק יותר... אני מרגיש גרוע בגלל שאני הורג את הבריאות של המשפחה שלי ולאט לאט מרעיל אותם ברוב טיפשותי.... אני! למה מי אני בכלל? גרגר אבק שלא צריך לעניין אף אחד... גרגר אבק שגורם יותר נזק מתועלת. אני חושב כבר לסיים את החיים שלי (ניסוח עליג אני יודע, אבל זה מה יש)... כי כמו שאמרתי לא מגיע לי להרוס את החיים של כולם.. אני יודע מה תגידו "אם אתה תתאבד לא תהרוס להם את החיים?" אני מסכים... אבל אני רואה את זה כמו להסיר פלסטר אם אני אסיים את זה מהר זה יכאב לפחות זמן מאשר אם אני אסיר אותו לאט וכואב.. פלסטר זאת השוואה מתאימה כי אני מרגיש כמו פצע.... משהו קטן ולא משמעותי אבל מסב הרבה כאב

 

[סהר-תמיכה]

../images/Emo195.gif

אחרי שהצלחת להתגבר על הפחד הראשוני, עשית דרך כל כך ארוכה, עם עליות ומורדות.. עד שכבר מצאת את עצמך, התמקמת, התחלת להרגיש בנוח.. נדמה שאתה מרגיש שוקע שוב.. מנסה לטפס החוצה, לחזור לחיים, אבל מרגיש שאתה עושה את הניסיון הזה לבד, וכולם רק מקשים עלייך לעשות את הדרך.. יקר, אם הקפ"ס לא עוזר, אולי יש אפשרות לבקש הפנייה לקב"ן אחר, לרופא היחידה.. או אולי לדבר עם המפקד או מש"קית ת"ש.. לנסות להסביר עד כמה קשה לך, כמה שאתה צריך יד שתכוון, שתעזור.. יקר, בינתיים, אנחנו כאן, מוכנים להקשיב לך, כאן אתה לא גרגר אבק, אלא עולם ומלואו..