בועז אופיר
New member
צריך להבין שהיופי הוא זמני
בס"ד צריך להבין שהיופי הוא זמני לשמוע בכי ראשון של תינוק לראות פרח צומח מתוך האדמה- לראות טיפות גשם יורדות מהשמים-לראות את השמש זורחת- לראות כוכבים בשמים- לשמוע ולראות- בעולם שלנו יש דברים כל כך יפים- מופלאים ולנו אוזניים- עיניים- לשמוע ולראות- האם אנחנו מעריכים? האם אנחנו מבינים? לשמוע- לראות- ניסים ונפלאות. צריך להבין שהיופי הוא זמני שהשיער נושר, השיניים נופלות, הפנים מתקמטות, יום אחד מתים, לא ניקך כלום, שלו כל היקום והזמן אוזל. כל מה שנבנה יישאר, כל מה שנאסוף יישאר הבית, המכונית, הרהיטים, הכול, רק אנחנו כבר לא נהייה פה ומי יודע אולי עוד כמה שנים כבר לא יזכרו אותנו, דרך העולם. היינו ילדים, זה היה רק אתמול, היום לנו יש ילדים והזמן רץ. היינו צעירים, התבגרנו והזמן רץ והשעון ממשיך לתקתק. עולם: עולם כל כך מושלם - הכול במחשבה - הכול בתבונה- הכול בחכמה- עולם של צבעים- עולם של חיים- הכול כל כך מורכב - לכל אחד תפקיד- אין דבר מיותר- אין. האדם: יצירת פאר – עפר- דם – בשר - מחשבה- אהבה - יכולת המצאה – הבנה – לזמן מוגבל. והאדם חושב שהוא חכם... אותו אדם שחי על חמצן - זה שחייב לשתות מים - זה שחייב לאכול - זה שחייב לישון - זה שחושב שהוא חכם – אדם - שכולו מים ודם. והאדם רוצה הכול לדעת הכול. הוא רוצה הכול לשמוע, הכול. הוא אוהב לדבר, הרבה. הוא אוהב לצדדים להסתכל, הרבה. הוא אף פעם לא מסתפק במה שיש לו, אף פעם והוא מקנא וזה כבר לא טוב ולא בריא. מה אכפת לו מה יש לאחר? בשביל מה בכלל להתעניין? לא חבל בכלל להשקיע על כך זמן? מה זה נותן בכלל? מה? הדחף לדעת, הסקרנות להשוות ? ומה יוצא מזה? כלום, רק... דיבורים, פטפוטים, הרבה מילים, שעליהם אחר כך כל כך מצטערים. צריך רק להבין, כל אחד הגיע לעולם לתקן משהו אחר, כל אחד והחבילה שלו. כל אחד ייתן את הדין על מעשיו שלו. באנו למבחן לאן אנשים רצ...ים? לאן? למה? באנו לעולם כי האלוקים רצה. כי כך הוא החליט. כי זהו רצונו. באנו למבחן. הנשמה באה להבחן, כל רגע הוא מבחן והכול מצולם, הכול מוקלט. מבחן שאת התוצאה נדע רק למעלה, מבחן לאורך כל חיינו, מבחן המבחנים, המבחן, לאחד מבחן קצר, לשני ארוך ובסוף בשמים נשפטים. יש התחלה וסוף אפשר לבחור - כל רגע - אפשר לשנות - צריך כל הזמן להביט לשמים - לפני כל החלטה - להתבונן בשמים – כי משם צופים עלינו - אין טעויות - אנחנו נשמות - נשמה בתוך גוף - לזמן מוגבל - אנחנו בתוך מבחן - איננו יודעים את הסוף וכל יום אפשר להתחיל מחדש - בסוף לא ניקח כלום - באנו עירומים וכך נלך – זמניים – משתמשים והולכים. הכול כל כך פשוט: במהלך חיינו - אנו בעצמנו - אנו בעזרת החושים שקיבלנו - בעזרת הגוף - מתעדים את הכול – הכול - העיניים מצלמות הכול - האוזניים מקליטות הכול - הכול מתועד וכאשר הנשמה תעמוד למשפט - אנו ניתן בעצמנו את הכול – הכול- את כל מה שצילמנו בעצמנו - בעיניים שקיבלנו - את כל מה שהקלטנו בעצמנו: באוזניים שקבלנו- הכול... הפה הפה, הפה הזה, הפה. למה לא לחשוב לפני שיוצאות ממנו המילים? למה? הפה – זה המבחן הכי גדול שלנו, מה ייצא ממנו והבחירה היא בידינו, האם היצר ישלוט בנו סתם לדבר? או האם אנחנו נשלוט בו? והכול נשמע ונרשם בשמים, הכול, כל מילה, כולל את השנייה שנאמרה ויום יבוא וישמיעו לנו זאת, כל מילה, כולל את השנייה שנאמרה. אז... עכשיו שאנו יודעים, נתחיל קצת לסנן את המילים, פחות, פחות להתעניין בחייהם של אחרים, יותר, יותר אהבת אחים. למה ולמה למה אנשים לא יודעים לפרגן? למה אנשים לא אוהבים לומר סליחה? למה אנשים מדברים על עצמם? למה אנשים כועסים על כולם? למה לאנשים יש שנאת חינם? למה אנשים כל הזמן מרכלים? למה אנשים כל הזמן מדברים? למה אנשים מעליבים? למה אנשים מבזים? למה אנשים שחצנים? למה אנשים נואפים? למה אנשים לא נותנים כבוד לאחרים? למה אנשים מדברים לשון הרע? למה אנשים בוגדים? למה אנשים גוזלים? למה אנשים לא אומרים אמת? למה אנשים מקללים? למה אנשים שומרים טינה? גאווה גאווה, גאווה יש לאנשים, גאווה. במקום שיש טיפת גאווה בורא עולם לא נמצא, הוא מתרחק רחוק, רחוק. על מה הגאווה? אם אנחנו עשויים בשר ודם - אם יום אחד כבר לא נהייה פה - אם אנחנו אפילו לא יודעים מתי יהיה היום הזה? אז על מה הגאווה? הרי כל יום שעובר היום הזה קרב. על מה? הרי לא ניקח כלום, ואנחנו נמצאים פה רק לזמן מוגבל... ואז אני נזכר... נזכר, איזה עבר מפואר – בורא עולם - איך עשית לנו כל כך הרבה ניסים - איך המים נבקעו לשניים - איך ירד מן מהשמים - איך נתת למצרים מכות - איך קיבלנו את עשרת הדיברות - אלו ניסים ונפלאות - אבותינו זכו לראות. בורא עולם בורא עולם אתה כל כך חכם - אתה כל כך ענק - אתה גדול - אתה אין סוף - אתה הכול – הכול – הכול – בכל- רק אתה יכול - ושלך הכול... הכול. אפשר ללמוד מהם המון יש כל כך הרבה אנשים מבוגרים שנמצאים לבד בבית, שעות ואין להם עם מי לדבר- אפשר לבוא אליהם ולהקשיב להם, לשמוע אותם, יש להם כל כך הרבה סיפורים לספר והם מחכים שמישהו רק יקשיב להם, כן, רק יקשיב... אפשר ללמוד מהם המון, הרי אין חכם כבעל ניסיון... כל העולם בנוי על נתינה כל העולם בנוי על אהבה. החיים כל כך קצרים, רק נולדים והימים... כל כך מהר חולפים וכלום לא מספיקים, אף אחד לא מודיע לנו מתי הסוף, אף אחד, יום אחד ו... עוזבים הכול, לא לוקחים כלום... ו... מתים. אז אם אנחנו כבר יודעים, שיש יום אחרון והוא לא ידוע ושגם לא לוקחים כלום, אז בואו נשאל בשביל מה באנו לעולם? הרי אין סתם. באנו לעולם לעשות מצוות, כן מצוות, להיות אנשים טובים, לעזור, לכבד, לאהוב את הבריות ואנחנו יהודים. צריך להודות על זה שקמנו בבוקר ואנחנו לא חולים-כן כל כך פשוט-בריאים. על זה שיש לנו רגליים - שתיים, על הידיים, על זה שאנחנו שלמים. על זה שיש לנו אוכל - כן אוכל, לא משנה מה. על זה שאכלנו את האוכל. על זה שאנחנו חיים. על זה שאנחנו נושמים. על כל כך הרבה דברים צריכים אנו להודות. האדם כל חייו אוסף וכלום לא לוקח ככל שהוא לומד, הוא מבין כמה הוא לא יודע. הוא לא מפסיק לרוץ, הוא עצבני, הוא מתוסכל, הוא דואג, הוא מקלל, הוא מקנא, הוא רק רוצה, הוא לעולם לא מרוצה, הוא חולה והוא בוכה, הוא מתלונן, הוא מרעיש, לפעמים הוא קצת אדיש, הוא כל הזמן מנסה לעשות חיים, אבל בסוף הוא מת, כן, קשה לשמוע זאת האמת - מת. הוא חי כאילו שאין יום אחרון, הוא מתחייב, הוא משתעבד, הוא מתלהב משטויות, ככל שהוא מתקדם, הוא הולך אחורה, ככל שהוא מגיע להישגים הוא מפסיד את החיים. לעשות מצוות כאשר אדם יודע ומאמין כולו שיש עולם הבא וכל העולם הזה הוא מבחן אחד גדול לעולם הבא, אז הוא מחפש לעשות מצוות והוא כבר לא ממהר הוא יודע שהכול משמים אין סתם, הכול מלמעלה והשמים צופים בו כל הזמן ובוחנים את מעשיו. הוא יודע שבמקום לאסוף דברים גשמיים שהוא לא עומד לקחת, הוא אוסף מצוות שאותם הוא יוכל לקחת וההנאה מכך כפולה, השכר הוא גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. ההנאה שהוא עושה מעשה טוב למען אדם אחר וההרגשה הטובה שמלווה אותו והאמונה החזקה שיש על כך שכר בעולם הבא. אין אנו יודעים את השכר על כל המצוות והבחירה היא בידינו לבצע כמה שיותר מצוות וככל שניקח אתנו יותר מצוות, השכר יהיה בהתאם. כאשר אדם מבין שרק מצוות הוא ייקח, הוא יעשה כמה שיותר, אז קדימה, בואו נאסוף כמה שיותר, כי הרי אמרנו הזמן אוזל...
בס"ד צריך להבין שהיופי הוא זמני לשמוע בכי ראשון של תינוק לראות פרח צומח מתוך האדמה- לראות טיפות גשם יורדות מהשמים-לראות את השמש זורחת- לראות כוכבים בשמים- לשמוע ולראות- בעולם שלנו יש דברים כל כך יפים- מופלאים ולנו אוזניים- עיניים- לשמוע ולראות- האם אנחנו מעריכים? האם אנחנו מבינים? לשמוע- לראות- ניסים ונפלאות. צריך להבין שהיופי הוא זמני שהשיער נושר, השיניים נופלות, הפנים מתקמטות, יום אחד מתים, לא ניקך כלום, שלו כל היקום והזמן אוזל. כל מה שנבנה יישאר, כל מה שנאסוף יישאר הבית, המכונית, הרהיטים, הכול, רק אנחנו כבר לא נהייה פה ומי יודע אולי עוד כמה שנים כבר לא יזכרו אותנו, דרך העולם. היינו ילדים, זה היה רק אתמול, היום לנו יש ילדים והזמן רץ. היינו צעירים, התבגרנו והזמן רץ והשעון ממשיך לתקתק. עולם: עולם כל כך מושלם - הכול במחשבה - הכול בתבונה- הכול בחכמה- עולם של צבעים- עולם של חיים- הכול כל כך מורכב - לכל אחד תפקיד- אין דבר מיותר- אין. האדם: יצירת פאר – עפר- דם – בשר - מחשבה- אהבה - יכולת המצאה – הבנה – לזמן מוגבל. והאדם חושב שהוא חכם... אותו אדם שחי על חמצן - זה שחייב לשתות מים - זה שחייב לאכול - זה שחייב לישון - זה שחושב שהוא חכם – אדם - שכולו מים ודם. והאדם רוצה הכול לדעת הכול. הוא רוצה הכול לשמוע, הכול. הוא אוהב לדבר, הרבה. הוא אוהב לצדדים להסתכל, הרבה. הוא אף פעם לא מסתפק במה שיש לו, אף פעם והוא מקנא וזה כבר לא טוב ולא בריא. מה אכפת לו מה יש לאחר? בשביל מה בכלל להתעניין? לא חבל בכלל להשקיע על כך זמן? מה זה נותן בכלל? מה? הדחף לדעת, הסקרנות להשוות ? ומה יוצא מזה? כלום, רק... דיבורים, פטפוטים, הרבה מילים, שעליהם אחר כך כל כך מצטערים. צריך רק להבין, כל אחד הגיע לעולם לתקן משהו אחר, כל אחד והחבילה שלו. כל אחד ייתן את הדין על מעשיו שלו. באנו למבחן לאן אנשים רצ...ים? לאן? למה? באנו לעולם כי האלוקים רצה. כי כך הוא החליט. כי זהו רצונו. באנו למבחן. הנשמה באה להבחן, כל רגע הוא מבחן והכול מצולם, הכול מוקלט. מבחן שאת התוצאה נדע רק למעלה, מבחן לאורך כל חיינו, מבחן המבחנים, המבחן, לאחד מבחן קצר, לשני ארוך ובסוף בשמים נשפטים. יש התחלה וסוף אפשר לבחור - כל רגע - אפשר לשנות - צריך כל הזמן להביט לשמים - לפני כל החלטה - להתבונן בשמים – כי משם צופים עלינו - אין טעויות - אנחנו נשמות - נשמה בתוך גוף - לזמן מוגבל - אנחנו בתוך מבחן - איננו יודעים את הסוף וכל יום אפשר להתחיל מחדש - בסוף לא ניקח כלום - באנו עירומים וכך נלך – זמניים – משתמשים והולכים. הכול כל כך פשוט: במהלך חיינו - אנו בעצמנו - אנו בעזרת החושים שקיבלנו - בעזרת הגוף - מתעדים את הכול – הכול - העיניים מצלמות הכול - האוזניים מקליטות הכול - הכול מתועד וכאשר הנשמה תעמוד למשפט - אנו ניתן בעצמנו את הכול – הכול- את כל מה שצילמנו בעצמנו - בעיניים שקיבלנו - את כל מה שהקלטנו בעצמנו: באוזניים שקבלנו- הכול... הפה הפה, הפה הזה, הפה. למה לא לחשוב לפני שיוצאות ממנו המילים? למה? הפה – זה המבחן הכי גדול שלנו, מה ייצא ממנו והבחירה היא בידינו, האם היצר ישלוט בנו סתם לדבר? או האם אנחנו נשלוט בו? והכול נשמע ונרשם בשמים, הכול, כל מילה, כולל את השנייה שנאמרה ויום יבוא וישמיעו לנו זאת, כל מילה, כולל את השנייה שנאמרה. אז... עכשיו שאנו יודעים, נתחיל קצת לסנן את המילים, פחות, פחות להתעניין בחייהם של אחרים, יותר, יותר אהבת אחים. למה ולמה למה אנשים לא יודעים לפרגן? למה אנשים לא אוהבים לומר סליחה? למה אנשים מדברים על עצמם? למה אנשים כועסים על כולם? למה לאנשים יש שנאת חינם? למה אנשים כל הזמן מרכלים? למה אנשים כל הזמן מדברים? למה אנשים מעליבים? למה אנשים מבזים? למה אנשים שחצנים? למה אנשים נואפים? למה אנשים לא נותנים כבוד לאחרים? למה אנשים מדברים לשון הרע? למה אנשים בוגדים? למה אנשים גוזלים? למה אנשים לא אומרים אמת? למה אנשים מקללים? למה אנשים שומרים טינה? גאווה גאווה, גאווה יש לאנשים, גאווה. במקום שיש טיפת גאווה בורא עולם לא נמצא, הוא מתרחק רחוק, רחוק. על מה הגאווה? אם אנחנו עשויים בשר ודם - אם יום אחד כבר לא נהייה פה - אם אנחנו אפילו לא יודעים מתי יהיה היום הזה? אז על מה הגאווה? הרי כל יום שעובר היום הזה קרב. על מה? הרי לא ניקח כלום, ואנחנו נמצאים פה רק לזמן מוגבל... ואז אני נזכר... נזכר, איזה עבר מפואר – בורא עולם - איך עשית לנו כל כך הרבה ניסים - איך המים נבקעו לשניים - איך ירד מן מהשמים - איך נתת למצרים מכות - איך קיבלנו את עשרת הדיברות - אלו ניסים ונפלאות - אבותינו זכו לראות. בורא עולם בורא עולם אתה כל כך חכם - אתה כל כך ענק - אתה גדול - אתה אין סוף - אתה הכול – הכול – הכול – בכל- רק אתה יכול - ושלך הכול... הכול. אפשר ללמוד מהם המון יש כל כך הרבה אנשים מבוגרים שנמצאים לבד בבית, שעות ואין להם עם מי לדבר- אפשר לבוא אליהם ולהקשיב להם, לשמוע אותם, יש להם כל כך הרבה סיפורים לספר והם מחכים שמישהו רק יקשיב להם, כן, רק יקשיב... אפשר ללמוד מהם המון, הרי אין חכם כבעל ניסיון... כל העולם בנוי על נתינה כל העולם בנוי על אהבה. החיים כל כך קצרים, רק נולדים והימים... כל כך מהר חולפים וכלום לא מספיקים, אף אחד לא מודיע לנו מתי הסוף, אף אחד, יום אחד ו... עוזבים הכול, לא לוקחים כלום... ו... מתים. אז אם אנחנו כבר יודעים, שיש יום אחרון והוא לא ידוע ושגם לא לוקחים כלום, אז בואו נשאל בשביל מה באנו לעולם? הרי אין סתם. באנו לעולם לעשות מצוות, כן מצוות, להיות אנשים טובים, לעזור, לכבד, לאהוב את הבריות ואנחנו יהודים. צריך להודות על זה שקמנו בבוקר ואנחנו לא חולים-כן כל כך פשוט-בריאים. על זה שיש לנו רגליים - שתיים, על הידיים, על זה שאנחנו שלמים. על זה שיש לנו אוכל - כן אוכל, לא משנה מה. על זה שאכלנו את האוכל. על זה שאנחנו חיים. על זה שאנחנו נושמים. על כל כך הרבה דברים צריכים אנו להודות. האדם כל חייו אוסף וכלום לא לוקח ככל שהוא לומד, הוא מבין כמה הוא לא יודע. הוא לא מפסיק לרוץ, הוא עצבני, הוא מתוסכל, הוא דואג, הוא מקלל, הוא מקנא, הוא רק רוצה, הוא לעולם לא מרוצה, הוא חולה והוא בוכה, הוא מתלונן, הוא מרעיש, לפעמים הוא קצת אדיש, הוא כל הזמן מנסה לעשות חיים, אבל בסוף הוא מת, כן, קשה לשמוע זאת האמת - מת. הוא חי כאילו שאין יום אחרון, הוא מתחייב, הוא משתעבד, הוא מתלהב משטויות, ככל שהוא מתקדם, הוא הולך אחורה, ככל שהוא מגיע להישגים הוא מפסיד את החיים. לעשות מצוות כאשר אדם יודע ומאמין כולו שיש עולם הבא וכל העולם הזה הוא מבחן אחד גדול לעולם הבא, אז הוא מחפש לעשות מצוות והוא כבר לא ממהר הוא יודע שהכול משמים אין סתם, הכול מלמעלה והשמים צופים בו כל הזמן ובוחנים את מעשיו. הוא יודע שבמקום לאסוף דברים גשמיים שהוא לא עומד לקחת, הוא אוסף מצוות שאותם הוא יוכל לקחת וההנאה מכך כפולה, השכר הוא גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. ההנאה שהוא עושה מעשה טוב למען אדם אחר וההרגשה הטובה שמלווה אותו והאמונה החזקה שיש על כך שכר בעולם הבא. אין אנו יודעים את השכר על כל המצוות והבחירה היא בידינו לבצע כמה שיותר מצוות וככל שניקח אתנו יותר מצוות, השכר יהיה בהתאם. כאשר אדם מבין שרק מצוות הוא ייקח, הוא יעשה כמה שיותר, אז קדימה, בואו נאסוף כמה שיותר, כי הרי אמרנו הזמן אוזל...