קושיה!

[EL LIE]

לא, זה לא המצב שתיארתי.
בזה:

אני גם תמיד שומעת "אם זה היה קורה בברה"מ, הוא כבר היה חוטף אגרוף לפרצוף, הרמקולים היו מועפים מהחלון ובזה זה היה נגמר".

הכוונה הייתה שאם היו שכנים מרעישים, אז שכנים אחרים - כאלו שמסוגלים להחטיף וגם לחטוף בעת הצורך - היו הולכים לדבר עם השכנים המרעישים, ואם הדיבורים הרגילים לא היו עוזרים, אז הם היו "מדברים" איתם בשפת המכות. ואם זה לא יעזור, אז מזמינים משטרה, והמשטרה תמיד תגרום להם להפסיק (לא כמו כאן שאני מתקשרת ב-2 בלילה להתלונן על שיכורים שעורכים מסיבה במרפסת שלהם ואף אחד לא מגיע).

כמובן שלא התכוונתי שאם גבר קטן וכחוש או אישה ילכו לדבר עם שכנים מרעישים ויבקשו מהם בנימוס להפסיק, המרעישים יפסיקו. לא רק שהם לא יפסיקו, המתלוננים גם עלולים לחטוף.

אבל זה למשל:

לפני הרבה שנים אבא שלי סיפר לי שהוא הלך ברחוב וראה ילד כבן 9 הולך על המדרכה קרוב למכוניות החונות ושורט אותן עם המפתח שלו. אבא שלי העיר לו. במילים. ("ברוסיה כבר הייתי תופס אותו באוזן וגורר אותו עד הבית שלו, איפה שהפרחח היה חוטף מאבא שלו.") הילד בן ה-9 קילל אותו והמשיך לשרוט מכוניות.

לא היה קורה בברה"מ. שילד בן 9 יקלל מבוגר??
ואם הוא פרחח גמור וכן היה מקלל, אז הוא עדיין היה נגרר לבית הוריו והיה חוטף מכות קשות מאבא שלו.

אנשים אוהבים לשנוא את ברה"מ על החינוך הקשוח ומה לא, אבל אנשים לא יכולים לחיות בכאוס ולעשות מה שבא להם. האנשים הסובייטים חששו מדברים - חששו לאבד את עבודתם, חששו לחטוף מכות, חששו לקבל ציונים לא טובים בביה"ס וכו' - אז התנהגו בהתאם, שמרו על החוקים, ילדים למדו (ואף אחד לא קילל את המורים ולא זרק עליהם שום דבר), מבוגרים השקיעו בעבודה שלהם (גם כי עשית מספיק טעויות - לא קיבלת שכר; עשית מעל ומעבר - קיבלת בונוס). לאנשים היו סיבות להתנהג יפה ומוטיבציה להשקיע.

נגיד אני בעבודה שלי - איזו סיבה יש לי להשקיע מעל ומעבר, אם בסוף החודש אני אקבל את אותו הסכום כמו שאר העובדים שעשו מיליון ואחת טעויות?

 

[מ ש ה 53]

לא, זה לא המצב שתיארתי.
בזה:

הכוונה הייתה שאם היו שכנים מרעישים, אז שכנים אחרים - כאלו שמסוגלים להחטיף וגם לחטוף בעת הצורך - היו הולכים לדבר עם השכנים המרעישים, ואם הדיבורים הרגילים לא היו עוזרים, אז הם היו "מדברים" איתם בשפת המכות. ואם זה לא יעזור, אז מזמינים משטרה, והמשטרה תמיד תגרום להם להפסיק (לא כמו כאן שאני מתקשרת ב-2 בלילה להתלונן על שיכורים שעורכים מסיבה במרפסת שלהם ואף אחד לא מגיע).

כמובן שלא התכוונתי שאם גבר קטן וכחוש או אישה ילכו לדבר עם שכנים מרעישים ויבקשו מהם בנימוס להפסיק, המרעישים יפסיקו. לא רק שהם לא יפסיקו, המתלוננים גם עלולים לחטוף.

אבל זה למשל:

לא היה קורה בברה"מ. שילד בן 9 יקלל מבוגר??
ואם הוא פרחח גמור וכן היה מקלל, אז הוא עדיין היה נגרר לבית הוריו והיה חוטף מכות קשות מאבא שלו.

אנשים אוהבים לשנוא את ברה"מ על החינוך הקשוח ומה לא, אבל אנשים לא יכולים לחיות בכאוס ולעשות מה שבא להם. האנשים הסובייטים חששו מדברים - חששו לאבד את עבודתם, חששו לחטוף מכות, חששו לקבל ציונים לא טובים בביה"ס וכו' - אז התנהגו בהתאם, שמרו על החוקים, ילדים למדו (ואף אחד לא קילל את המורים ולא זרק עליהם שום דבר), מבוגרים השקיעו בעבודה שלהם (גם כי עשית מספיק טעויות - לא קיבלת שכר; עשית מעל ומעבר - קיבלת בונוס). לאנשים היו סיבות להתנהג יפה ומוטיבציה להשקיע.

נגיד אני בעבודה שלי - איזו סיבה יש לי להשקיע מעל ומעבר, אם בסוף החודש אני אקבל את אותו הסכום כמו שאר העובדים שעשו מיליון ואחת טעויות?

עכשיו הבנתי! נראה כי שוטר שם הוא שוטר ולא קיים מצב, שבו משטרה מודיעה למתלונן שהתיק נסגר בשל חוסר עניין לציבור...>>> דבר שקורה כאן בארצנו כדרך שיגרה

 

[EL LIE]

עכשיו הבנתי! נראה כי שוטר שם הוא שוטר ולא קיים מצב, שבו משטרה מודיעה למתלונן שהתיק נסגר בשל חוסר עניין לציבור...>>> דבר שקורה כאן בארצנו כדרך שיגרה

שוטר הוא בהחלט שוטר, והוא מעורר אימה.
למשל, בסמכותו של כל שוטר לעצור כל אדם שהוא מחשיב למחשיד ולהחזיק אותו במעצר 72 שעות.

 

[Harrington]

טרם נתקלתי במקרה שבו תלונה פגעה משמעותית - או פגעה בכלל - בנילון. ואם הנילון אשם, אין לי שום בעיה מוסרית עם כך שייפגע. למעשים שלנו יש השלכות. לא ביצעת את עבודתך כראוי? תישא באחריות. לאן העולם הזה ידרדר (הוא כגר מדורדר מספיק) אם אנשים יעשו ככל העולה על רוחם ולא ישלמו על מעשיהם?? נהגים עוברים באור אדום, נוהגים שיכרון או מסוממים, הורגים אנשים וכמה מהם נענשים? לא כולם ולא מספיק, זה בטוח.

אולי אתה חווית דברים אחרים ממני כי אתה גבר ולא אישה או כי אתה צבר ואני לא... אז לוקחים אותך ברצינות ואותי לא. ואני מניחה גם שאתה לא מפחד מהשלכות, דוגמת פגיעה אישית בך, בגלל שהתלוננת. אני כן. אני תמיד אחשוב פעמיים לפני שאתלונן כי אני חוששת שזה עלול בסוף לפגוע בי.
דוגמא: לפני שנים למדתי באוניברסיטה והייתי קמה מאוד מוקדם ללימודים. לשכנים בבניין שבו גרתי היה מנהג לעשות מסיבות קריוקי במוצ"ש בפול ווליום, שהקירות רעדו, עד השעות הקטנות של הלילה. הייתי שמה אטמי אוזניים ומנסה להירדם. יום אחד היה לי מבחן חשוב למחרת ובאחד בלילה הם עדיין לא הפסיקו, אז התקשרתי למשטרה, שהגיעה, דיברה איתם, אך המוזיקה לא פסקה עד 2 בערך. למחרת בבוקר הגלגל של הרכב שלי, שחנה בחניה של הבניין, היה מפונצ'ר.
אז אני חושבת פעמיים על כל הדרכים שבהם יכולים לפגוע בי לפני שאני מתלוננת, מה שאני בגדול לא עושה כמעט אף פעם בגלל החשש הזה.
יש למשל אפשרות לכתוב תגובות בגוגל על עסקים, אז אני אפילו לא עושה את זה כי אני חוששת שבעל העסק יתבע אותי בגין הוצאת דיבה. אפילו המקרה עם עובד המלון שצרח עליי ועל הוריי - יש לי הקלטה שבה המנכ"ל מודה שזה "לא מקובל" שהעובד צרח עלינו, אבל אתה לא תמצא תגובה שלי על המלון הזה בגוגל, כי אני מפחדת שבית המלון ימצא דרך לסובב את זה ככה שאנחנו נצא האשמים בסיפור.

בוודאי שתלונה יכולה לפגוע בנילון. אז את צודקת שיתכן שזה מוצדק. אבל אני לא חסיד של פגיעה אובר בגלל טעות אחת. לפעמים כמובן אנהג אחרת (יכול לתת לך דוגמא אקטואלית בה בחרתי לנהוג אחרת אם זה מעניין), אבל ככלל, הפגיעה לעתים מוגזמת יחסית לסיטואציה. אגב אני אמנם גבר אך לא צבר. לוקחים אותי ברצינות כי אני יודע לאיזה גורמים לפנות כדי לגרום לזה להילקח ברצינות .

 

[EL LIE]

בוודאי שתלונה יכולה לפגוע בנילון. אז את צודקת שיתכן שזה מוצדק. אבל אני לא חסיד של פגיעה אובר בגלל טעות אחת.

למה לא?
קודם כל, אנחנו לא יודעים אם זו טעות אחת. אולי איתך זו הייתה הטעות הראשונה, אבל זו רק טעות אחת מני רבות שלו מול לקוחות אחרים.
שנית, מטעויות לומדים.
לפני שנים רבות התחלתי עבודה במקום חדש. העבודה הרצינית הראשונה שלי אחרי הלימודים. בשבוע השני לעבודה עשיתי טעות די רצינית. מאוד רצינית. המנהל קרא לי למשרד שלו, הסביר לי בתקיפות מה עשיתי, כמה זה חמור, איך להימנע מזה בעתיד. בחורה בת 25 שרק יצאה מהאוניברסיטה בעבודה ראשונה שלה וטעות ראשונה שלה. יצאתי ממנו בוכה (התחלתי לבכות אחרי שיצאתי, לא מולו, זה לא מקצועי). עד היום אני זוכרת את זה ומעולם לא חזרתי על הטעות.
הוא עשה הכל נכון, הגיעה לי השיחת תוכחה הזאת, למדתי את הלקח. אגב, הערכתי מאוד את המנהל הזה והיה לי עצוב לעזוב בזמנו את העבודה גם בגללו.

לעומת זאת, בעבודה שבה אני עכשיו, יש מנהל רכרוכי ופחדן שלא מעיר לעובדים והם חוזרים על אותן טעויות וגם עושים טעויות חדשות כל הזמן.

לפעמים כמובן אנהג אחרת (יכול לתת לך דוגמא אקטואלית בה בחרתי לנהוג אחרת אם זה מעניין),

בהחלט

אבל ככלל, הפגיעה לעתים מוגזמת יחסית לסיטואציה.

אנחנו חיים חיים מאוד שונים כנראה....

אגב אני אמנם גבר אך לא צבר. לוקחים אותי ברצינות כי אני יודע לאיזה גורמים לפנות כדי לגרום לזה להילקח ברצינות .

מעניין. לאלו גורמים למשל?

 

[Harrington]

למה לא?
קודם כל, אנחנו לא יודעים אם זו טעות אחת. אולי איתך זו הייתה הטעות הראשונה, אבל זו רק טעות אחת מני רבות שלו מול לקוחות אחרים.
שנית, מטעויות לומדים.
לפני שנים רבות התחלתי עבודה במקום חדש. העבודה הרצינית הראשונה שלי אחרי הלימודים. בשבוע השני לעבודה עשיתי טעות די רצינית. מאוד רצינית. המנהל קרא לי למשרד שלו, הסביר לי בתקיפות מה עשיתי, כמה זה חמור, איך להימנע מזה בעתיד. בחורה בת 25 שרק יצאה מהאוניברסיטה בעבודה ראשונה שלה וטעות ראשונה שלה. יצאתי ממנו בוכה (התחלתי לבכות אחרי שיצאתי, לא מולו, זה לא מקצועי). עד היום אני זוכרת את זה ומעולם לא חזרתי על הטעות.
הוא עשה הכל נכון, הגיעה לי השיחת תוכחה הזאת, למדתי את הלקח. אגב, הערכתי מאוד את המנהל הזה והיה לי עצוב לעזוב בזמנו את העבודה גם בגללו.

לעומת זאת, בעבודה שבה אני עכשיו, יש מנהל רכרוכי ופחדן שלא מעיר לעובדים והם חוזרים על אותן טעויות וגם עושים טעויות חדשות כל הזמן.

בהחלט

אנחנו חיים חיים מאוד שונים כנראה....

מעניין. לאלו גורמים למשל?

לפני כמה שנים אימי ז"ל הלכה לעולמה. הוצאנו אמבולנס מיוחד להביא את אבי למקום (היה אז נכה). האמבולנס הביא אותו למקום ושם בתי הייתה אמורה לקחת אותו עם כסא גלגלים ולנייד אותו במהלך ההלוויה. נהג האמבולנס הציע לה עזרה, היא קיבלה בחדווה. הוא אכן הסיע את אבי ז"ל לאורך חלק גדול מהאירוע. בסוף ביקש מבתי כמה מאות ש"ח על השירות. היא שילמה במזומן, לא קיבלה קבלה. גם לא הטריחה אותי באותו רגע עם הדרישה ורק סיפרה לי על כך בדיעבד. זה מאוד עצבן אותי. סיכמנו מחיר מפורש, לא סוכם שום דבר על סיוע במהלך ההלוויה ואם הוא היה רוצה לגבות על כך היה עליו להודיע זאת לבתי מראש. היא, בתמימותה, חשבה שהוא בס"ה מציע עזרה כאדם טוב.

פניתי בזמנו לארגון צרכנות שברח לי השם שלו. לקח להם שנה לטפל בזה, אבל החברה בה עבד אותו נהג נכנסה ללחץ ממשי מזה שהארגון היה מעורב. התקשרו אלי יותר מפעם אחת להתנצל, להציע קבלה ובסוף רדפו אחרי להחזרת הכסף.
סתם פניתי לאותו ארגון. יכולתי גם לפנות למשרד התעשיה והמסחר למשל. יכולתי כמובן לפנות לחברה עצמה, אבל לא חשבתי שממנה תצמח לי הישועה והנחתי שנהגיה פועלים כך דרך קבע. תיאורטית יכולתי להגיש גם תביעה נזיקית. בחרתי להימנע מכך. בסופו של דבר הרי הבן אדם כן נתן לנו את השירות שבגינו דרש תשלום. אמנם בצורה עקומה לכתחילה ובהתנהלות לא תקינה, אך לא היה לי שום עניין ששמו יירשם כעת באיזשהו פנקס שחור עד אחרית ימיו . כנ"ל לגבי החברה בה עבד.

יש מקומות עבודה או תחומי עבודה בהם לתלונות כאלו יש ערך הרבה מעבר לעצם קיומן. קחי למשל עו"ד שיש נגדו תלונה ללשכת עוה"ד, ותראי שהוא כנראה יעשה הכל כדי להימנע מכך.

אני לא יודע איזה חיים את חיה . אני כאמור, כן רציתי לתקן את האירוע, להבהיר את מורת רוחי ממנו ולקבל את כספי בחזרה. אבל לא לעשות הרבה מעבר לכך.

 

[EL LIE]

אני לא יודע איזה חיים את חיה . אני כאמור, כן רציתי לתקן את האירוע, להבהיר את מורת רוחי ממנו ולקבל את כספי בחזרה.

חיים שבהם מה שתיארת כאן ומה שאמרת כאן:

אבל ככלל, הפגיעה לעתים מוגזמת יחסית לסיטואציה.

לא קורה.
אף פעם.

 

[Harrington]

חיים שבהם מה שתיארת כאן ומה שאמרת כאן:

לא קורה.
אף פעם.

לא מסכים שלא קורה. תארי לך, סתם דוגמה שלמיטב הבנתי לא התרחשה במציאות, שאותו נהג היה מפוטר עקב התנהלותו. לא בגלל שמנהל החברה מסתייג ממה שעשה, אלא בגלל שחשש משם רע אצל אותו ארגון צרכנים. מבחינתי זאת הייתה תוצאה מוגזמת למה שרציתי להשיג. רציתי שיקבל 'מכה על היד', יבין ששגה בהתנהלותו ובניצול נסיבות האירוע (זה שאני לא הייתי מרוכז בהלווית אימי, זה שבתי הייתה תמימה ולא קלטה שהסכמתה לעזרה באה עם דרישת תשלום), ויחזיר את הכסף שקיבל שלא כדין. מרגע שהשגתי את זה לא היה לי שום אינטרס שהנהג ייפגע מעבר לכך.

אז כאמור, במקרה הזה הנהג לא פוטר (למיטב ידיעתי). אבל אם זה היה קורה בהחלט הייתי רואה בזה את מה שאת מגדירה שלא יכול לקרות "אף פעם".

 

[EL LIE]

לא מסכים שלא קורה. תארי לך, סתם דוגמה שלמיטב הבנתי לא התרחשה במציאות, שאותו נהג היה מפוטר עקב התנהלותו. לא בגלל שמנהל החברה מסתייג ממה שעשה, אלא בגלל שחשש משם רע אצל אותו ארגון צרכנים. מבחינתי זאת הייתה תוצאה מוגזמת למה שרציתי להשיג. רציתי שיקבל 'מכה על היד', יבין ששגה בהתנהלותו ובניצול נסיבות האירוע (זה שאני לא הייתי מרוכז בהלווית אימי, זה שבתי הייתה תמימה ולא קלטה שהסכמתה לעזרה באה עם דרישת תשלום), ויחזיר את הכסף שקיבל שלא כדין. מרגע שהשגתי את זה לא היה לי שום אינטרס שהנהג ייפגע מעבר לכך.

אז כאמור, במקרה הזה הנהג לא פוטר (למיטב ידיעתי). אבל אם זה היה קורה בהחלט הייתי רואה בזה את מה שאת מגדירה שלא יכול לקרות "אף פעם".

שים לב שאני לא דיברתי על "אם קורה" או "יכול לקרות" או "ייתכן מצב שיקרה".
אני דיברתי על מה שלא קורה במציאות.

תיאורטית, יכולים לקרות הרבה דברים, אבל אני דיברתי על מה שלא קורה (לא קרה) בחיים שלי אף פעם.
אני לא טוענת שזה יכול לקרות (למרות שאני לא מאמינה שזה יכול לקרות), אבל בפועל זה לא קורה.

 

[מ ש ה 53]

אפשר להתלונן אצל החברה, אפשר להגדיל ולהתלונן במשרד התחבורה, אפשר להגיש תביעה נזיקית (אבל לך תוכיח כאן נזק ממשי), וכיו"ב. אפשר גם לא לעשות כלום . ים של אפשרויות. אני לא חושש מהיעדר הכוח שלי כלקוח. שילמתי טוב על הנסיעה הזאת. אבל אני לא אוהב להתלונן ובטח שלא על מקרים בהם הנילון יכול למצוא עצמו נפגע משמעותית מהתלונה, יותר מכפי שהייתי רוצה. כלומר מבחינתי יש לי דווקא יותר כוח כלקוח מכפי שהייתי רוצה שיהיה לי . זה מה שקצת עוזר אותי מלפעול בעניין.

מה שברור וידוע בארץ, זה שתחום "שירות הלקוחות" כאן הוא טעון תיקון בגדול.
הסיפור שלך הסתיים איכשהו בכי טוב, שכן הקשישה לא הבחינה שנעזבה.
מאידך, תסתכל על התייחסות החברות שאמורות לתת שירות ללקוחות, אם במסגרת האחריות למוצרים ואם במסגרת הביטוח, שהלקוח רוכש מהחברה.
תראה כמה תלונות יש על חברות שונות, שכן, המרשת מלאה בכאלה, כמעט כנגד כל חברה או יבואן שקיים כאן בארץ.
האדישות של הלקוחות היא שמתדלקת את העניין, ולכן לא עוזר כלום...
אתה תוכל למצוא בפייסבוק למשל, קבוצות של לקוחות שפתחו את הקבוצות, כדי להלין על חברות כלשהן, שנותנות "אי שירות" למוצריה...
וכך, גם באתר שעוסק בתחום מוצרי החוזי והשמע, תוכל למצוא תלונות על חברות אחרות, שמשרתות (או נכון יותר תומר: "אמורות לתת שירות" למוצרים שהם לגמרי לא זולים, אבל השורה התחתונה גורמת לקורא להזיל דמעות.
יש סוכנויות שמשווקות רהיטים תוך הונאת הלקוחות וגם על כך המרשתת מלאה בתלונות.
אבל מה קורה בפועל?
בפועל קורה, שמרבית החברות הללו ממשיכות ומתקיימות, וממשיכות ורומסות אל קהל הלקוחות שלהן.
אז... כל עוד מדובר בעמישראל, נראה שיהיה קשה מאד לתקן את העוולות הללו.
למה? כי ככה.

 

[Harrington]

מה שברור וידוע בארץ, זה שתחום "שירות הלקוחות" כאן הוא טעון תיקון בגדול.
הסיפור שלך הסתיים איכשהו בכי טוב, שכן הקשישה לא הבחינה שנעזבה.
מאידך, תסתכל על התייחסות החברות שאמורות לתת שירות ללקוחות, אם במסגרת האחריות למוצרים ואם במסגרת הביטוח, שהלקוח רוכש מהחברה.
תראה כמה תלונות יש על חברות שונות, שכן, המרשת מלאה בכאלה, כמעט כנגד כל חברה או יבואן שקיים כאן בארץ.
האדישות של הלקוחות היא שמתדלקת את העניין, ולכן לא עוזר כלום...
אתה תוכל למצוא בפייסבוק למשל, קבוצות של לקוחות שפתחו את הקבוצות, כדי להלין על חברות כלשהן, שנותנות "אי שירות" למוצריה...
וכך, גם באתר שעוסק בתחום מוצרי החוזי והשמע, תוכל למצוא תלונות על חברות אחרות, שמשרתות (או נכון יותר תומר: "אמורות לתת שירות" למוצרים שהם לגמרי לא זולים, אבל השורה התחתונה גורמת לקורא להזיל דמעות.
יש סוכנויות שמשווקות רהיטים תוך הונאת הלקוחות וגם על כך המרשתת מלאה בתלונות.
אבל מה קורה בפועל?
בפועל קורה, שמרבית החברות הללו ממשיכות ומתקיימות, וממשיכות ורומסות אל קהל הלקוחות שלהן.
אז... כל עוד מדובר בעמישראל, נראה שיהיה קשה מאד לתקן את העוולות הללו.
למה? כי ככה.

מסכים שיש בעיה בתחום הזה, אם כי אני לא בטוח שהיא ייחודית דווקא לארץ. אבל בדרך כלל אני מסתדר עם החברות. יודע להתמודד איתן. כאן אני לא בטוח שמדובר בשירות לקוחות לקוי, או בטעות אנוש. אמנם גם אם מדובר בטעות זה מסוג הטעויות שלא היו צריכות לקרות כמובן, בנסיבות הספציפיות של המקרה (אשה מבוגרת, לא דוברת את השפה, עיר אחרת וכו'). אבל עדיין. טעויות קורות. אז אם הייתי יודע בוודאות שמדובר בעניין של 'שירות לקוחות לקוי', היה לי קל ונוח יותר לטפל בזה והאמן לי, שאדע במקרה כזה לטפל בכל חומרת הדין ובאופן שאותו נהג לא ישכח זמן רב. אבל לאור האפשרות שמדובר בס"ה בטעות, הסתייגתי עד כה.

 

[נוסטלגיה טרום קורונה]

אפשר להתלונן אצל החברה, אפשר להגדיל ולהתלונן במשרד התחבורה, אפשר להגיש תביעה נזיקית (אבל לך תוכיח כאן נזק ממשי), וכיו"ב. אפשר גם לא לעשות כלום . ים של אפשרויות. אני לא חושש מהיעדר הכוח שלי כלקוח. שילמתי טוב על הנסיעה הזאת. אבל אני לא אוהב להתלונן ובטח שלא על מקרים בהם הנילון יכול למצוא עצמו נפגע משמעותית מהתלונה, יותר מכפי שהייתי רוצה. כלומר מבחינתי יש לי דווקא יותר כוח כלקוח מכפי שהייתי רוצה שיהיה לי . זה מה שקצת עוזר אותי מלפעול בעניין.

מדובר באישה מבוגרת, הוא היה צריך להיות יותר רגיש ואם לא היה בטוח, היה צריך לחזור למספר טלפון שלך שהזמנת אותו.
נראה שהוא טעה, הבין שטעה וצפצף על האישה.

 

[Harrington]

מדובר באישה מבוגרת, הוא היה צריך להיות יותר רגיש ואם לא היה בטוח, היה צריך לחזור למספר טלפון שלך שהזמנת אותו.
נראה שהוא טעה, הבין שטעה וצפצף על האישה.

אני לא חושב שהוא קלט את הטעות שלו עד שלא התקשרנו לשאול היכן הם. בעצם, אני לא יודע ולא יכול לדעת. אולי ידע שהוריד אותה בבניין הלא נכון, אולי כאמור קלט זאת רק כשהשיב לנו שהוא הוריד אותה כבר לפני זמן רב, בעוד אנחנו ממתינים למטה למרגלות הבניין הנכון.

קיבלתי את דברי הרוב פה שצריך לפעול. אחשוב מה הדרך הנכונה לעשות את זה. תודה לכולם.

 

[נוסטלגיה טרום קורונה]

אם יורשה לי להוסיף שאלה לא קשורה, אך שנזכרתי בה בעקבות דברייך...

שלחת מונית לאסוף אשה מבוגרת ולהביא אותה לעיר אחרת. האשה לא דוברת עברית. נהג המונית על אף שקיבל כתובת מדויקת לחלוטין, הוריד אותה בבנין אחר לחלוטין. המרחק בין שני הבניינים הוא של מאות מטרים (אם כי יתכן שמבחינת מספרים הם קרובים, זה אזור חדש ואלו הבניינים היחידים בסביבה). בסייעתא דשמייא היא נמצאה כעבור כשעה לאחר שהבנת שיש בעיה ושלחת שליחים לחפש אותה בכל הסביבה.

מזל שאנו בעידן הסלולריים, תאר לך מה היה קורה, אם לא היה עליה מכשיר?

האם לפעול נגד נהג המונית?
האשה עצמה אגב, הייתה רגועה לחלוטין. לא קלטה שהיא במקום הלא נכון אבל גם לא נבהלה במיוחד, הניחה שיבואו לחפש אותה מתישהו, ופשוט ישבה במקום.

בוודאי שלפעול, הוא צריך להיות עם יותר רגישות כשמדובר באישה מבוגרת.

 

[Harrington]

מזל שאנו בעידן הסלולריים, תאר לך מה היה קורה, אם לא היה עליה מכשיר?

לא היה עליה מכשיר.