קטע גנוז נוסף באדיבות שירז. תתפנקו!
הקטע הזה , כמו הקטע הקודם שפורסם כאן (קוים לנושא אחד),רואה אור לראשונה . באדיבות משפחת אריאל. אוהד שרוף / מאיר אריאל אני אוהד שרוף של בית"ר. וחברי הטוב אוהב חרוך של מכבי. אני חבר גלוי בהפועל וחברי הטוב מוצהר של מחנה שמשון. אנחנו ספורט. חברות במועדון, שזה השקפת עולם, זה דבר אחד, ואהדה שורפת או חורכת זה דבר אחד, שלפעמים מתחברים ולפעמים לא. עכשיו, למרות שאני ספורט, אני לא ממלא טוטו כל שבוע, בעיקר מתוך עצלות, אבל אני מתערב על סכומים לא גדולים, משהו כמו עשרה-חמישה עשר אלף גולדות (זהובות), לפעמים עשרים-עשרים וחמישה אלף שרתים אפרוריים, הכי הרבה ארבעים-ארבעים וחמישה אלף עגנונים סגולים-כחלחלים, אבל זה רק כשמדובר בקבוצתי בית"ר, שאני מקפיד להתערב שהיא תפסיד. תשאלו איך אוהד שרוף מתערב שקבוצתו האהודה-שורפנית תפסיד. ואני מודה שזה מוזר, בלשון המעטה. ועם זאת, זה נראה לי טבעי לחלוטין. אם בית"ר מנצחת, אז השמחה של אוהד שרוף מקזזת כמו כלום את כל העגנונים הסגולים האלה, ארבעים וחמישה אלף להסיר טעות, ועוד נשאר עודף שמחה. אבל אם בית"ר &1128#; בלי לפתוח פה &1128#; לא מנצחת בלשון נימוס, אז שום סכום, כן, שום סכום לא יקזז את האבל והיגון ו... אבל נשארים לי איזה ארבעים וחמישה אלף עגנונים, בלשון המעטה, בתור משהו סמלי ביד. זה שום כלום, כן אבל זה משהו, אני תמיד שואף להוציא משהוא מהדבר הנורא הזה. ממש כשם שאני לא רוצה יותר מדי משמחת הניצחון המשכרת. חברי הטוב, להזכירכם, אוהד חרוך של מכבי, מוצהר של מחנה שמשון, גם כן ספורט, אומר שאני לא אוהד, בטח לא שרוף, אני סתם פרווה. כי הוא, כמה שלא יהיה אוהד חרוך, כולה קצות האצבעות, הוא לעולם לא יתערב שמכבי תפסיד. אם הוא כבר מתערב, אז תמיד ואך ורק שמכבי תנצח. בלי ספק יחס ישר. אז אם מכבי מנצחת, יש לו הכל, גם שמחה וגם כל הכסף הזה &1128#; בשבילי זה קצת יותר מדי. ואם מכבי מפסידה, והלא על מכבי אפשר לפתוח פה גדול &1128#; אם מכבי מפסידה &1128#; אז אין לו ולא כלום חוץ מיגון ואנחה ושבר ומכה טרייה ועוד להיות חייב את כל הכסף הגדול הזה &1128#; בשבילי זה הרבה יותר מדי. אבל אני מכבד אותו בשביל מה שהוא והוא מכבד אותי בשביל משהו, זאת אומרת בשביל מה שאני, זאת אומרת עוד פעם: אני מכבד אותו בשביל מה שהוא, כן מה שהוא והוא מכבד אותי בשביל משהו, זאת אומרת בשביל מה שאני, זאת אומרת יוצא שאני זה משהו יכול להיות גם מ-ש-הו! כמו שחברי הטוב הוא הכל &1128#; ולא כלום, וגם זה משהו. עכשיו, קורה שהקבוצות נפגשות. בית"ר בכחול-לבן מימין לשמאל ומכבי בצהוב משמאל לימין. ואנחנו יושבים בטריבונה זה ליד זה, חברים טובים, ספורטיב-פוזיטיב משני עברי &1128#; מארבעת עברי הגבולות של בית"ר, מכבי, הפועל ומחנה שמשון. מתח חגיגי באוויר. להפיג מעט את המתח אני מציע לחברי הטוב התערבות. אומר לי, יש קושי בדבר. אם אני אתערב כדרכי שמכבי תנצח ואתה תתערב כדרכך שבית"ר תפסיד אז בעצם יש הסכמה בין הצדדים ואיפה ההתערבות? אומר לו מיד, אתה צודק. רק אם אני אחרוג מהרגלי, או אתה מהרגלך, רק אם אחד מאיתנו יחרוג מהרגלו &1128#; יש מקום להתערבות. אומר לי מיד אתה צודק. וטוב שיש איזו הסכמה בינינו. אבל אני שואף לפצח את אי הסכמתו להתערב, כי אני בחוש חש שזה יום טוב לוויתורי שמחה על קצת כסף. כי אני הולך רק על ניצחון. אני אומר לו, בתור מוצהר של מחנה שמשון איזה קושי יש לך להתערב שבית"ר תנצח, בטח לא כמו הקושי שיש לי בתור גלוי של הפועל להתערב שמכבי תנצח, יותר נוח לי להתערב שבית"ר תפסיד, בתור גלוי של הפועל... אז אם בית"ר תנצח השמחה שלי והארבעים וחמישה אלף העגנונים שלך. ואם מכבי תנצח &1128#; השמחה שלך והכסף הקטן הזה שלי. אחרי שתיקה קלה הוא אומר לי, אני בחיים לא אתערב שמכבי תפסיד. ואתה תעשה מה בראש שלך, פרווה. חוץ מזה, אני לא מצליח להקיף עגנון אחד ואתה רוצה לתת לי ארבעים וחמישה אלף... בשבילי זה הרבה הרבה יותר מדי, אבל אני מכבד אותך בשביל משהו, בשביל מה שאתה, זאת אומרת... והמשחק החל, והמשחק נגמר, ובית"ר הפסידה. השתתפתי בשמחת חברי וגם הוא השתתף בשמחה באבלי, יגוני והלוך-קדורני ובאין התערבות גם הלכו לי ארבעים וחמישה אלף עגנונים סגולים כחלחלים.
הקטע הזה , כמו הקטע הקודם שפורסם כאן (קוים לנושא אחד),רואה אור לראשונה . באדיבות משפחת אריאל. אוהד שרוף / מאיר אריאל אני אוהד שרוף של בית"ר. וחברי הטוב אוהב חרוך של מכבי. אני חבר גלוי בהפועל וחברי הטוב מוצהר של מחנה שמשון. אנחנו ספורט. חברות במועדון, שזה השקפת עולם, זה דבר אחד, ואהדה שורפת או חורכת זה דבר אחד, שלפעמים מתחברים ולפעמים לא. עכשיו, למרות שאני ספורט, אני לא ממלא טוטו כל שבוע, בעיקר מתוך עצלות, אבל אני מתערב על סכומים לא גדולים, משהו כמו עשרה-חמישה עשר אלף גולדות (זהובות), לפעמים עשרים-עשרים וחמישה אלף שרתים אפרוריים, הכי הרבה ארבעים-ארבעים וחמישה אלף עגנונים סגולים-כחלחלים, אבל זה רק כשמדובר בקבוצתי בית"ר, שאני מקפיד להתערב שהיא תפסיד. תשאלו איך אוהד שרוף מתערב שקבוצתו האהודה-שורפנית תפסיד. ואני מודה שזה מוזר, בלשון המעטה. ועם זאת, זה נראה לי טבעי לחלוטין. אם בית"ר מנצחת, אז השמחה של אוהד שרוף מקזזת כמו כלום את כל העגנונים הסגולים האלה, ארבעים וחמישה אלף להסיר טעות, ועוד נשאר עודף שמחה. אבל אם בית"ר &1128#; בלי לפתוח פה &1128#; לא מנצחת בלשון נימוס, אז שום סכום, כן, שום סכום לא יקזז את האבל והיגון ו... אבל נשארים לי איזה ארבעים וחמישה אלף עגנונים, בלשון המעטה, בתור משהו סמלי ביד. זה שום כלום, כן אבל זה משהו, אני תמיד שואף להוציא משהוא מהדבר הנורא הזה. ממש כשם שאני לא רוצה יותר מדי משמחת הניצחון המשכרת. חברי הטוב, להזכירכם, אוהד חרוך של מכבי, מוצהר של מחנה שמשון, גם כן ספורט, אומר שאני לא אוהד, בטח לא שרוף, אני סתם פרווה. כי הוא, כמה שלא יהיה אוהד חרוך, כולה קצות האצבעות, הוא לעולם לא יתערב שמכבי תפסיד. אם הוא כבר מתערב, אז תמיד ואך ורק שמכבי תנצח. בלי ספק יחס ישר. אז אם מכבי מנצחת, יש לו הכל, גם שמחה וגם כל הכסף הזה &1128#; בשבילי זה קצת יותר מדי. ואם מכבי מפסידה, והלא על מכבי אפשר לפתוח פה גדול &1128#; אם מכבי מפסידה &1128#; אז אין לו ולא כלום חוץ מיגון ואנחה ושבר ומכה טרייה ועוד להיות חייב את כל הכסף הגדול הזה &1128#; בשבילי זה הרבה יותר מדי. אבל אני מכבד אותו בשביל מה שהוא והוא מכבד אותי בשביל משהו, זאת אומרת בשביל מה שאני, זאת אומרת עוד פעם: אני מכבד אותו בשביל מה שהוא, כן מה שהוא והוא מכבד אותי בשביל משהו, זאת אומרת בשביל מה שאני, זאת אומרת יוצא שאני זה משהו יכול להיות גם מ-ש-הו! כמו שחברי הטוב הוא הכל &1128#; ולא כלום, וגם זה משהו. עכשיו, קורה שהקבוצות נפגשות. בית"ר בכחול-לבן מימין לשמאל ומכבי בצהוב משמאל לימין. ואנחנו יושבים בטריבונה זה ליד זה, חברים טובים, ספורטיב-פוזיטיב משני עברי &1128#; מארבעת עברי הגבולות של בית"ר, מכבי, הפועל ומחנה שמשון. מתח חגיגי באוויר. להפיג מעט את המתח אני מציע לחברי הטוב התערבות. אומר לי, יש קושי בדבר. אם אני אתערב כדרכי שמכבי תנצח ואתה תתערב כדרכך שבית"ר תפסיד אז בעצם יש הסכמה בין הצדדים ואיפה ההתערבות? אומר לו מיד, אתה צודק. רק אם אני אחרוג מהרגלי, או אתה מהרגלך, רק אם אחד מאיתנו יחרוג מהרגלו &1128#; יש מקום להתערבות. אומר לי מיד אתה צודק. וטוב שיש איזו הסכמה בינינו. אבל אני שואף לפצח את אי הסכמתו להתערב, כי אני בחוש חש שזה יום טוב לוויתורי שמחה על קצת כסף. כי אני הולך רק על ניצחון. אני אומר לו, בתור מוצהר של מחנה שמשון איזה קושי יש לך להתערב שבית"ר תנצח, בטח לא כמו הקושי שיש לי בתור גלוי של הפועל להתערב שמכבי תנצח, יותר נוח לי להתערב שבית"ר תפסיד, בתור גלוי של הפועל... אז אם בית"ר תנצח השמחה שלי והארבעים וחמישה אלף העגנונים שלך. ואם מכבי תנצח &1128#; השמחה שלך והכסף הקטן הזה שלי. אחרי שתיקה קלה הוא אומר לי, אני בחיים לא אתערב שמכבי תפסיד. ואתה תעשה מה בראש שלך, פרווה. חוץ מזה, אני לא מצליח להקיף עגנון אחד ואתה רוצה לתת לי ארבעים וחמישה אלף... בשבילי זה הרבה הרבה יותר מדי, אבל אני מכבד אותך בשביל משהו, בשביל מה שאתה, זאת אומרת... והמשחק החל, והמשחק נגמר, ובית"ר הפסידה. השתתפתי בשמחת חברי וגם הוא השתתף בשמחה באבלי, יגוני והלוך-קדורני ובאין התערבות גם הלכו לי ארבעים וחמישה אלף עגנונים סגולים כחלחלים.
, כמה מאיראריאלי. מדמיינת לעצמי - קנייה נוסח אריאל - הליכה למכולת השכונתית, כשהחנווני הזקן [בעצם, לא כ"כ חנווני גם לא כ"כ זקן, יותר סטייל זהובה תכולת עיניים יפהפיה, אבל עם חנווני מתאים לי זקן] אומר לי, שסך כל הרכישה היא שני שרתים ירקרקים, אחד אשכול כסוף ושתי מנורות (זהובות). מושיטה לו בן-צבי עטור בצבעי אדמה. ובמקום לקבל עגנון סגול-כחלחל, ארבע זעירים אפרוריים ושמונה מנורות (זהובות), מביט בי אותו חנווני בזעם, מסנן לעברי "אין לי עודף". ונותן אותה בחמישה לגאלת ציון כסופים-(זהובים), ארבעה נבלים ומלוא החופן מנורות (זהובות)
