קצב פעימות הלב

TheBestOfMe

New member
קצב פעימות הלב

עצמאית, הרפתקנית, מחפשת צרות.
מתגנבת בשקט אל חיבוקו החם.
מתעלמת מסימני אזהרה בולטים שמהבהבים בלי הרף.
היא מחפשת את הסכנה, או את האהבה, עדיין היא לא בטוחה.
היא יודעת שתאכזב את השאר, אבל כרגע מפחדת לאכזב את עצמה,
מפחדת לפספס את החוויה של לחמוק איתו אל האופק.
אמיצה וחיה את הרגע,
גם אם יודעת שהרגע הבא יהיה הרס עצמי מוחלט.
שהרוח על פניה והיא מאחוריו, כל דרך ניראת לה מיוחדת. אפילו לא אוחזת בגופו, בוחרת לאזן את עצמה לבד. היא מסוגלת.
"זה הכביש הכי יפה בארץ" הוא צעק לעברה,
והיא רק ראתה את המכוניות שחולפות על פניהם במהירות האור,
בעוד הם רוכבים כמעט בניגוד לתנועה.
תמיד הייתה ככה, לא הולכת עם הזרם,
עקשנית.
"אתה מסכן פה עם החיים שלי" ענתה ללא קול,
לא הבינה עד כמה היא בעצמה מסכנת את החיים שלה. לא מסכנת בגלל הכביש הכי יפה בארץ,
אלא בגלל שהלב שלה זקוק כל פעם למנת יתר גדולה יותר של ריגושים
על מנת לפעום.
 
זה פשוט נראה לא טוב

היסחפות ברגש מוגזם שבא להראות באופן לא משכנע כמה האהבה חזקה וכמה תלאותיה קשות ומעוררות רחמים. כדאי לעבוד עוד.
&nbsp
 

TheBestOfMe

New member
כבר סיכמנו שאתה לא מת על הכתיבה שלי, וזה בסדר :)

אתה לא חייב להגיב בכל פעם מחדש. מבחינתי זה לא רגש מוגזם, מבחינתי זה לכתוב מהלב את מי שאני. לא מחפשת לעורר רחמים.
&nbsp
תודה בכל אופן ושנה טובה
 

פנטגירו

New member
הי בסט

שוב, סורי על הקיצור של שמך...
בפעם הזו הקטע, לפחות בשבילי, לא עובד.
אני מבינה מה את מנסה לעשות בקטע הזה, ואני בטוחה שהוא חי, חזק ועומד בפני עצמו בעינייך ומלא ברגשות ובארועים עליהם כתבת.
בעיני, קוראת זרה שלא מכירה את האנשים והארועים, זה אפילו לא מתרגם לקטע זכרון. הקטע עובר אצלי כשני חלקים, הראשון סביר, השני פחות:
8 השורות הראשונות די טובות. הטוב בהן: הן מעבירות רעיון. החולשה בהן: הן רזות מדי, מברקיות מדי (חזרה על מה שכתבתי לך אז, לא?)
שורות 9-18. לא עובד בעיני. מצד אחד שורה 9 שוברת את המבנה ואת הזרימה של 8 השורות לפניה, זו הפעם הראשונה בשיר שאת מצליחה להעביר משהו, את הרגש האמיתי, שזה דבר יפה ומראה פוטנציאל לטכניקה, אבל הבניה הזו מתרסקת בשתי המילים האחרונות. שתי המילים האחרונות והעצירה של שתי הנקודות- לפני ואחרי שתי המילים הללו, ובמידה פחותה גם שורה 14, פוגעות בזרימת השורה וכבדות. ההמשך מבלבל והורס את כל מה שהשגת לפני, בעיקר בכך שהוא מביא לאור סוג רגשות אחר לגמרי.
בסט, כתבת כאן בעבר שאת רוצה להתמקד בקטעים קצרים, ספציפית בקטעי רגש-זכרון. קטעים אלו צריכים להיות ממוקדים- סוג רגש אחד שעולה מהתמונה ולא פריזמה שלהם. להאיר בפנס אחד פינה אפלה במוחך, לא שניים (כמו שעשית כאן). בנוסף, עליהם להיות כתובים טכנית ברמה מאד גבוהה, בעיקר מכיוון ואין לקורא מספיק זמן ושורות להבין, להיפתח וליצור אמפתיה. השורות העמוסות שלך מראות פוטנציאל וייחודיות, אבל שורה אחת לא תחזיק על כתפיה קטע שלם...
אני זוכרת כמה אהבתי את הקטע הראשון שפרסמת כאן, חבל שאת לא מעוניינת לעבוד ולפתח קטעים שכתבת, זו בדיוק הדרך לפיתוח טכניקה. בדרך כלל אני רואה זאת כזלזול בקורא (המתפרש אצלי כזלזול בי) ולא ממשיכה לקרוא מאותו יוצר (אם לא משקיע בי, למה שאשקיע בו), אבל את יוצרת מעניינת... חבל.
 

TheBestOfMe

New member
אולי אמשיך לפתח

כשארגיש נכון יותר :) מאמינה שזה יתרום לי המון. חלילה, לא מזלזלת בדברייך.
&nbsp
תודה רבה!
 

BarK11

New member
סורי, זה נראה מצויין מבחינתי

יש משהו נפלא ברגש מתפוצץ, כזה שלא מנסה לחקות אף כתיבה אחרת. שהוא רק הוא, רק החלום שחלמת בלילה, רק המחשבות שצפו לפני חבלי השינה.
בסט את כשרונית מאוד, אל תאבדי את החותמת שלך. בכתיבה בלוגית סימני הפיסוק עובדים על שמיעה, איך שאת רוצה שהקורא שלך ישמע אותך, ואכן משתמשים בהם להגברת הדרמה.
 

פנטגירו

New member
אני מסיכמה איתך לגבי ניקוד והגברת דרמה

רק כמו שכתבתי, לדעתי נעשה שימוש לא נכון שפגע במשפט, פגע במקום ליצור את האפקט הרצוי.
לגבי הערת הכתיבה הבלוגית. בעיני כתיבה בלוגית היא כתיבה לכל דבר, ככזו גם בה צריך לשאוף לשיפור ולמצויינות. צריך לנקד, לפסק, להשקיע בפוסט קצת יותר מחמש דקות. בסט מראה יכולות מעניינות, היא משתמשת במטאפורות לא שגרתיות ובאמצעים ויזואלים כגון דחיסת שורות, שימוש זה אכן ייחודי. דווקא יוצרת כמוה צריכה ללמוד, להשתפר, לחשוף קצת יותר מהפוטנציאל שחבוי בה. בינוניות היא מילה גסה (למי שיכול יותר).
זו לפחות השקפת עולמי.
 
למעלה