לא נמאס להם.
אדוארדס > הדואו של פיניקס
בשקט בשקט הוולבס הקבוצה הכי עמוקה בליגה. הזרקור נמצא בעיקר על החמישייה של דנבר והטופ 5-6 של בוסטון, וקבוצות נוספות כמו הקליפרס וניו אורלינס איכשהו שנים נמצאות בדיון, רק שנכון להיום אין תחרות למיסנוטה מהבחינה הזאת.
יפה לראות איך ניקל פתח את הקריירה כסקורר לא שומר הפך לשומר שלאט לאט מפגין עוד מהסקורינג שלו.
ההצלחה האישית של דוראנט בעוכריו, היא מכתימה את המורשת שלו. העובדה שהוא מספק יכולת של סופרסטאר במהלך העונה הרגילה משחקת לידי הביקורת כלפיו, שנוגעת לקושי לסחוב קבוצה להישגים בתור השחקן המוביל. עדיף היה לו לעשות שנמוך במעמד ולהצליח לצד סופרסטאר אחר בהתאם לציפיות סבירות.
בניגוד ל"סוויפים צמודים" שהיו לנו בגמר המערב אשתקד, או זה שדוראנט לקח בו חלק מול בוסטון לפני שנתיים, הסדרה הזאת לא תחרותית בכלל, אפילו לא לרגע. עזבו להרשים או לשלוט, לא קיבלתי לשניה וייב שהם מסוגלים לגנוב משחק בטעות. הם אפילו לא בטווח ההבלחה. כל יתרון שלהם שרירותי והם יכולים לשחק יומיים ולא לחזור מפיגור.
דיברנו על רלוונטיות הגנת הצבע של הוולבס בסדרה, לדעתי היא באה לידי ביטוי במיעוט השלשות של פיניקס. הם מרשים לעצמם לצאת באגרסיביות לקלעים בידיעה שהסאנס לא ששים להיכנס לצבע.
דאלאס - קליפרס
הצמד המוביל נקלע לבעיית עבירות (ג'ורג') או בעיות ברכיים (קוואי). הצמד של האנרגיות (טרנס מאן/ראס) לא הצליח לקנות סל (0-10 מהשדה) ובהמשך ווסטברוק השלים ריב שמאן התחיל קודם לכן עם וושינגטון בדרך לטכנית שנייה והרחקה. זובאץ כן נתן את הרבע הכי טוב שיצא לי לראות ממנו בפתיחת המחצית השנייה, החליף בהצלחה על לוקה, סיים באזור הצבע והגן על הטבעת, רק שזה לא הספיק.
לוקה הכריח ושיחק לבד חלק מהזמן, קיירי התעורר במחצית השנייה והם הדפו ניסיונות קאמבק/הגדילו את הפער ברביעי. האתלטיות והאורך הובילו ללא פחות מ19 חט'סימות אל מול 19 איבודים של הקליפרס שמאבדים אחיזה בסדרה. הייתה להם הזדמנות להחזיר את הביתיות פה.
אדוארדס > הדואו של פיניקס
בשקט בשקט הוולבס הקבוצה הכי עמוקה בליגה. הזרקור נמצא בעיקר על החמישייה של דנבר והטופ 5-6 של בוסטון, וקבוצות נוספות כמו הקליפרס וניו אורלינס איכשהו שנים נמצאות בדיון, רק שנכון להיום אין תחרות למיסנוטה מהבחינה הזאת.
יפה לראות איך ניקל פתח את הקריירה כסקורר לא שומר הפך לשומר שלאט לאט מפגין עוד מהסקורינג שלו.
ההצלחה האישית של דוראנט בעוכריו, היא מכתימה את המורשת שלו. העובדה שהוא מספק יכולת של סופרסטאר במהלך העונה הרגילה משחקת לידי הביקורת כלפיו, שנוגעת לקושי לסחוב קבוצה להישגים בתור השחקן המוביל. עדיף היה לו לעשות שנמוך במעמד ולהצליח לצד סופרסטאר אחר בהתאם לציפיות סבירות.
בניגוד ל"סוויפים צמודים" שהיו לנו בגמר המערב אשתקד, או זה שדוראנט לקח בו חלק מול בוסטון לפני שנתיים, הסדרה הזאת לא תחרותית בכלל, אפילו לא לרגע. עזבו להרשים או לשלוט, לא קיבלתי לשניה וייב שהם מסוגלים לגנוב משחק בטעות. הם אפילו לא בטווח ההבלחה. כל יתרון שלהם שרירותי והם יכולים לשחק יומיים ולא לחזור מפיגור.
דיברנו על רלוונטיות הגנת הצבע של הוולבס בסדרה, לדעתי היא באה לידי ביטוי במיעוט השלשות של פיניקס. הם מרשים לעצמם לצאת באגרסיביות לקלעים בידיעה שהסאנס לא ששים להיכנס לצבע.
דאלאס - קליפרס
הצמד המוביל נקלע לבעיית עבירות (ג'ורג') או בעיות ברכיים (קוואי). הצמד של האנרגיות (טרנס מאן/ראס) לא הצליח לקנות סל (0-10 מהשדה) ובהמשך ווסטברוק השלים ריב שמאן התחיל קודם לכן עם וושינגטון בדרך לטכנית שנייה והרחקה. זובאץ כן נתן את הרבע הכי טוב שיצא לי לראות ממנו בפתיחת המחצית השנייה, החליף בהצלחה על לוקה, סיים באזור הצבע והגן על הטבעת, רק שזה לא הספיק.
לוקה הכריח ושיחק לבד חלק מהזמן, קיירי התעורר במחצית השנייה והם הדפו ניסיונות קאמבק/הגדילו את הפער ברביעי. האתלטיות והאורך הובילו ללא פחות מ19 חט'סימות אל מול 19 איבודים של הקליפרס שמאבדים אחיזה בסדרה. הייתה להם הזדמנות להחזיר את הביתיות פה.