מובן שיש קשר!
השאלה היא מה קדם למה - הביצה או התרנגולת?
 
נפש בריאה גוררת גוף בריא או שאולי גוף בריא גורר נפש בריאה?
 
על עצמי אני יכולה לומר שזה עובד לשני הכיוונים, ולכן אני עובדת על כך שגם הגוף וגם הנפש יהיו בריאים.
הגוף - פעילות גופנית, תזונה מאוזנת, טיפוח ונקיון, שינה מספקת וכו'.
נפש - צוחקת הרבה, לא מתעצבנת (שנים שלא התעצבנתי!), משאירה את הכעס לאחרים, גורמת לאחרים לצחוק, אוהבת, עושה דברים שמשרים בי רוגע (בישול ואפייה, קריאת ספרים, שטיפת כלים, הליכה איטית באוויר קריר של הבוקר...), מספקת ומגשימה את עצמי, שואפת ומממשת, חולמת ומגשימה - אין לזה סוף.
 
כשגם הגוף וגם הנפש בריאים, יש לי את החופש, הזמן והבחירה לעסוק בדברים קצת יותר גדולים - לימודים, עבודה, חיסכון לעתיד, זוגיות, משפחה, חברים...
 
עצה - רשמי לך במשך שבוע את חלוקת הזמן שלך ביממה - כמה שעות את ישנה? כמה שעות את מקדישה לעצמך? כמה שעות את משקיעה בסתם להעביר את הזמן? כמה שעות את משקיעה במשפחה? בזוגיות? בעבודה? בלימודים?
אולי זה יעזור לך לחזק את מה שאת חלשה בו.
כשאני שמתי לב שאני משקיעה לא פחות מ-8 שעות ביממה על התעסקות במשקל, קלוריות, תפריטים, מה אוכל וכמה אוכל, מתי אכלתי ולמה, בחיפוש פתרון הקסם הבא שיעזור לי לרזות וכו' - הבנתי שיש בעיה אמיתית וגדולה יותר - ובחרתי לטפל בה.
אני מאושרת לומר שהוצאתי את המשקל מהבית והוא בכלל לא חסר לי, שאני אוכלת בלי לחשוב ובלי לספור, שאין לי תפריט ושצמצמתי לאפס את הגלישה בפורומים של דיאטה, התחלתי לדלג על כתבות שמתיימרות להציג את "הדבר האמיתי שיגרום לכם לרזות" - ובאופן כללי הפסקתי להתעסק בכל התחום הרחב הזה.
התוצאה? הרבה יותר זמן ללימודים, זוגיות, שינה, פעילות גופנית, משפחה, בילויים ועוד.
 
לא אומר שנגמרו התקפי האכילה - זה קורה אך בתדירות נמוכה יותר ויותר. וכשזה קורה - אני מטפלת נקודתית בבעיה ואז אין רגשות אשמה שמאכילים את עצמם (ואותי).
 
אמרתי שהזמנתי את הספר "בעקבות התשוקה לאוכל" - קראתי אותו בשקיקה והבנתי. הבנתי איך לאתר את הבעיה האמיתית ולטפל בה. אני מציעה לך לקרוא אותו וליישם. זו עבודה, אבל לא עבודה קשה יותר מלחיות עם תסכול, חוסר ביטחון ותחושת נחיתות.
 
בוקר טוב