שבת שלום וחודש טוב

[נסיכת הכוכב]

שבת שלום וחודש טוב

היום ראש חודש אב
מביאה רשימה שנכתבה ע"י חברה בשם אסיה ששון בפייסבוק
מאד אוהבת את הכתיבה שלה , מלווה אותה שנים רבות כחברה אישית

ראש חודש אב נודע במסורת היהודית כיום "אהבת ישראל"
מאחר שביום זה מת אהרון הכהן שנאמר: "וימת שם ...
בחודש החמישי באחד לחודש" (במדבר ל"ג ל"ח).
אהרון הכהן מהווה סמל ומופת לאהבת הבריות ורדיפת שלום שנאמר: "...
הווי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א' י"ב).
עם הסתלקותו של אהרון הכהן אפשר היה לצפות שיחסרו מן העולם
גילויים של אהבת ישראל וחסדים שבין אדם לחברו.
אולם ביום מותו הסתלקו ענני הכבוד, עם ישראל יצא למלחמה, ולראשונה הצליחו האויבים לשבות ממנו שבי.
נשאלת השאלה: מה לו לאיש החסד, שבהעדרו נסדק כוח ההרתעה?
איש החסד האמיתי הוא איש אהבת האמת והיושר ללא משוא פנים.
אהרון הכהן אוהב את עם ישראל אהבת נפש שאינה תלויה בדבר
והוא הדין באהבתו את ארץ ישראל, את השי"ת ואת התורה.
כמה רלוונטי לימים אלה אותם עם ישראל עובר וחווה.
מכוח אהבת האמת ואהבת ישראל נוצר גם כוח ההרתעה והגבורה של עם ישראל,
אשר "לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".
שיהא זה חודש טוב ומטיב בכוח וגבורה,
וימשיך ויתחזק צבא ישראל ואזרחיה ונדע שלום ואחוות אמת באהבת איש את אחיו, ובא לציון גואל - אמן!
חודש טוב ומבורך,
אסיה

 

[נסיכת הכוכב]

המפתח לנצחון של אסיה ששון

מביאה עד רשימה וזו קשורה לפרשת השבוע
המפתח לנצחון שבהתחברות לפרשת השבוע - מטות - מסעי נכתב ע"י אסיה ששון
בפרשת השבוע אנו קוראים את פרשת "מטות" וגם את הפרשה שאחריה פרשת "מסעי". בדרך כלל קוראים את שתי הפרשות יחד על מנת לקרוא את פרשת "דברים לפני ט' באב.
פרשת "מסעי" מפרטת ומתארת את 42 המסעות שעברו בני ישראל, מצאת מצרים עד כניסתם לארץ כנען שהיא ישראל. במקביל לכך 42 המסעות קיימים בחייו של כל אדם מרגע לידתו ועד לרגע בו נשמתו חוזרת חזרה אל כור מחצבתה ממנו ירדה לעולם.

ה- 42 המקומות בהם חנו בני ישראל, מסמלים את 42 הדרגות הרוחניות שאליהן צריך להגיע האדם בחייו. חיי האדם הינם מסע אחד ארוך בפני עצמו המורכב משלבים ותחנות רבים עם עליות וירידות, כשהחשיבות העליונה היא להמשיך ולנוע קדימה, כל הזמן בתנועה ואסור לעצור ולהרים ידיים ולתת לחיים לסחוב אותו עם הזרם ולומר שיהיה מה שיהיה, או מה שיוצא אני מרוצה.

פרשת "מסעי" מזכירה ומציינת את המסע הארוך והמייגע שעשו בני ישראל לפני כניסתם לארץ המובטחת, ומזהירה אותנו משאננות והתנהגות בלתי נאותה והולמת תוך כדי הענקת שיעור על מנהיגות אישית ואחדות בין אדם לחברו.
לאורך כל ההיסטוריה כולה של עם ישראל, היו סדקים ופרצות בחומת ההגנה של העם, אך בעזרת האכפתיות, לקיחת אחריות ומנהיגות אישית של כל אחת ואחד מאיתנו, יש ביכולתנו האפשרות והכוח ליצור אחדות חיובית.
מה שזה בא ללמדנו כיום על חיינו, שעלינו להיות כל הזמן "במסע", כלומר להיות תמיד בתנועה בכיוון עלייה, שיפור והתקדמות הלאה לשלב הבא. וזה מה שמבדיל אותנו בני האדם מהמלאכים שהם נקראים ניצבים בשל הימצאותם תמיד באותה מדרגה מבלי שירדו או יעלו ואין באפשרותם לעשות שינוי כלשהו, לעומת האדם שהוא מעל המלאך.
כי באפשרותו לרדת ולעלות ולעשות שינויים מהפכניים בחייו ולקפוץ שלב ולעלות לדרגות גבוהות יותר, וכל זאת למרות שהוא נמצא לפעמים גם בזמן קשה, ולא טוב תמיד יש לזכור שזה רק זמני ושזהו חלק בפזל חייו וזהו שלב בדרך אותה הוא עובר ועושה.
יש לזכור ולדעת, שכל תכלית ירידת הנשמות אל זה העולם הינה לצורך הליכה, עלייה והתקדמות ממדרגה למדרגה על ידי שיפור ויצירה. גם בני ישראל עברו תקופה.
כמו כן, כוח האחדות הוא כוח אדיר ועצום שבונה הגנה חדשה ויציבה, המאפשר לעבור כל ירידה ומשבר בשלום בטוח ולראות ניסים ונפלאות.
הדרך היא האושר, ואנחנו נמצאים תמיד בדרך, בתהליך, במסע היומיומי להשגת המטרות, ולפעמים האושר הזה חשוב יותר מהשגת המטרות עצמן.
וכדברי רבי מנחם מנדל: "אל תאמין שאומר שיגע ולא מצא, מפני שהיגיעה בעצמה היא מציאה גדולה מאין כמותה".
דרך צלחה לכולנו ושבת שלום ומבורך,
אסיה ששון
פורסם בקישור הבא בפייסבוק של אסיה ששון ,
לאחרונה מעדיפה להביא דברי אחרים פוחדים מאי דיוק שיתפוס אותי הרינג בפספוס קטן או גדול
https://www.facebook.com/notes/אסיה...ת-בפרשת-מטות-מסעי/327973720668315?pnref=story

 

[נסיכת הכוכב]

הממתק לשבת

מובא מדף חב"ד בבנגקוק בתאילנד
(דף של חב"ד אפשר לשמוע את הרב מדבר בקולו )

ב"ה

ממתק לשבת פרשת מטות מסעי תשע"ה

מסופר על מלך שראה פעם פרפר מאוד יפה והחליט שהוא רוצה שמישהו יצייר לו את הפרפר המיוחד הזה אבל שהציור יהיה ממש חי והבטיח פרס גדול למי שיצייר ציור שימצא חן בעיניו אבל אם יצייר והציור לא ימצא חן בעיניו יוצא להורג, הסתובבו עבדי המלך וחיפשו צייר שיסכים אבל אף אחד לא הסכים, כולם חששו שהציור לא ימצא חן בעיני המלך, יום אחד הגיע אל המלך צייר בעל שם עולמי ואמר למלך "אני יכול לצייר את הפרפר, אבל ייקח לי שנה" המלך הסכים, לקראת סיום השנה ביקש הצייר עוד שנה ובלית ברירה הסכים המלך,
***
אחרי שנתיים המלך מחכה בהתרגשות לראות את הציור, הצייר לוקח דף ותוך שלוש דקות מצייר ציור מדהים ומדויק של הפרפר, המלך כעס מאוד ואמר לו "הציור מדהים, אבל אם אתה יודע לצייר כל כך מדוייק בכזו מהירות למה נתת לי לחכות" לקח אותו הצייר, הכניס אותו לחדרו, הראה לו אלפי דפים ואמר לו "אתה רואה, במשך שנתיים התאמנתי וציירתי, לא הייתי מגיע לרמה שהגעתי עכשיו בלי כל האימונים עד עכשיו".
***
השבת נקרא בתורה את פרשיות מטות ומסעי, בפרשת מסעי מספרת לנו התורה על המסעות ושמות המקומות בהם חנו עם ישראל בצאתם ממצרים אך אינה מפרטת מה עשו בכל מקום ונשאלת השאלה למה עלינו לדעת את פירוט כל המסעות האלו?
***
שאלה נוספת, למה על כל המסעות נכתב "בצאתם ממצרים" הרי רק המסע הראשון היה יציאה ממצרים אחר כך זה כבר היה יציאה מהחניה הבאה? אלא שהתורה אומרת לנו שמהיציאה ממצרים ועד ההגעה לארץ ישראל זה מסע אחד גדול שבו האדם יוצא שוב ושוב ממצרים וכל זמן שלא הגיע לארץ ישראל עוד לא השלים את יציאתו ממצרים, לכן חשוב כל פרט ופרט במסע שגם הוא חלק מאותה עבודה גדולה.
***
יציאת מצרים קיימת ברובד הנפשי של כולנו, לכל אחד יש את המצרים שבתוכו, אלו המיצרים וההגבלות שהוא צריך לצאת מהם ולהגיע אל ארץ ישראל שבנפשו, זהו מסע ארוך עם הרבה חניות בדרך, יכול אדם לבוא ולומר על חלק מסויים במסע "למה אני צריך את השלב המיותר הזה, למה איני יכול להגיע ישר לשלמות הנפשית שלי" אבל אם לא יתייחס לכל פרט ופרט בדרך לא יצליח להגיע לשלמותה של ארץ ישראל שבנפשו, כך בכל שלב בחייו של האדם עליו לדעת שלא סתם הגיע למקום מסוים או לסיטואציה מסוימת, אם ההשגחה הפרטית הובילה אותו למקום הזה או למצב הזה, הרי זה חלק מהמסע הפנימי האישי שלו על מנת להשלים את ייעודו בעולם שזהו ארץ ישראל האישי שלו,
***
אני יושב פעמים רבות בבית חב"ד בבנגקוק ורואה מטיילים שנוסעים ללאוס, לווייטנאם, לקמבודיה, הודו, נפאל וכו' וכל אחד בטוח שהוא נוסע למדינה שהוא בחר רק בגלל שהוא אוהב את הנופים והתרבויות באותו מקום, אבל האמת היא שההשגחה הפרטית מובילה כל אחד מאיתנו בדיוק למקומות שבהם הוא צריך להיות ושם מחכים לו ניצוצות רוחניים שעליו להאיר באמצעות מעשיו הטובים וכמו שאף אחד לא יטפס לפסגה של ההימליה ובירידה ייזכר ששכח להצטלם למעלה, כך עלינו להשתדל לא לפספס את הסיבה העיקרית שלשמה הגענו לכל מקום בעולם ולהשתדל תמיד להוסיף עוד מצווה ועוד מעשה טוב ובכך להתקדם עוד שלב במסע לארץ ישראל שלנו.
שבת שלום