במובנים ארצישראלים?
כן, בהחלט! זה מתאר הלך רוח חברתי, קבוצתי ואישי ונועד בעיקר (כפייתית משהו) להניע את הקורא ללחוץ על ההודעה (הסקרנות הרגה את החתול), ולאחר מכן לנסות למשוך את מירב תשומת לבו לתוכן ההודעה. וכי למה (עוד סיבה מעבר לסקרנות)? החדשות בארץ מתישות, העם באופן כללי נעשה אדיש מה (אני יכולה להצביע על עצמי, שאינני עוקבת יותר אחר החדשות), מכאן הודעות בלשון ציווי "אמורות" כביכול להוציא את הקורא מאדישותו ולכפות עליו מידע מכל סוג שהוא. מצד שלישי, הכותבת רק סיימה שירות צבאי (אאל"ט) רווי מן הסתם בפקודות, מן הסוג שנשאר איתך עוד הרבה זמן אחרי הסיום (אחרכך זה עובר). אני יכולה לספר לך, שאני לא נכנסת להודעות מן הסוג הזה, משום שבתודעה שלי, כנראה, נשמרה הצורה הזו של שיווק אגרסיבי. ואו מסירת אינפורמציה בעלת גוון אבלותי - ודייני. לגבי הטעויות: הטעות הזו נפוצה היא כמו עוד רבות וטובות אבל שגורות עמוק בלשון העם. זה לא אומר שאסור לטעות, אפשר! אבל גם מוטב לתקן. פעם היה ספר לשון ועוד מומלץ, לא יודעת בדיוק אם עדיין נמצא על המדפים, והוא נקרא "ודייק" - הייתי ממליצה לעלעל בו (אם חשוב לך להעביר את השפה התקנית לבן).