תגובתי...
טוב אז כמו שמיטל כתבה, זה סרט על שני אנשים שלא ממש מעניין אותם שיש להם משפחה. נדלקו אחד על השני, וזה הדבר היחיד שמעניין אותם. את המשחק של אבריל בכלל לא הבנתי. שנייה אחת היא רוצה אותו, ופתאום היא מחליטה שלא. גם כשהם כבר התייחסו לזה שלכל אחד מהם יש משפחה, לא נראה שמישהו מהם מרגיש אשם. זה הרגיש יותר כאילו הם מרגישים שהמשפחה היא איזה מכשול בדרך שלהם לאושר. רק בסוף, כשהם דיברו עם בני הזוג שלהם אפשר היה לראות טיפה של אשמה.
 
בגדול סרט איטי מאוד..אפילו משעמם..אולי לארגנטינאים יותר קל להתחבר לסיפורי אהבה/בגידות כאלה..
+ראינו את ה- MANTA DE NEPAL המפורסמת...
לגבי הסוף - אני אף פעם לא אוהבת סוף פתוח..יותר בגישה של אם באתם לספר לנו סיפור, ספרו אותו עד הסוף. בכל מקרה, הרעיון של הסרט הוא שאי אפשר לברוח מהגורל, וגם הכניסו לנו בסוף את המשפט הזה, אז אני מרשה לעצמי להאמין שהם סיימו יחד למרות הכל...